מאגר סיפורי מורשת

שמי הוא יוליה קוזי. נולדתי בבולגריה בשנת 1944. עליתי ארצה בשנת 1948 באנייה עם הוריי ואחי, נשלחנו כולנו לבית עולים. לאחר מכן עברנו לגור בגבעת עלייה (גן תמר) כיום המקום הוא המשך של רחוב יפת ביפו, ממנו ניתן להגיע לבת ים.  אני ומשפחתי גרנו בבית בו יש חדר אחד, שירותים ומקלחת בחצר. היה לנו לול של תרנגולות שהיו מטילות ביצים שהיינו אוכלים. פעמיים בשבוע היה מגיע חלבן עם חמור ועגלה שהיה בא עם מיכל של חלב ומתוכו הקציב חלב. גרתי שם עד גיוסי לצה"ל.  בצבא שירתי במנהלה כמזכירת מפקד הבסיס. לאחר שירות של שנה בצבא נאלצתי לקחת חופשת נישואים בת עשרה ימים כיוון שהתחתנתי ולכן גם שוחררתי מהצבא.

לאחר  החתונה קנינו אני ובעלי דירה בשכונת שפירא בתל-אביב. בתנו  הבכורה, ענת,  נולדה בבית החולים "צהלון" בשנת 1966, התינוקות הייתה חולה הרבה ולאחר שלושה חודשים הרופא אמר שהדירה אינה מתאימה לתינוקת מפני שאין בה שמש ולכן שכרנו דירה בעיר בת ים.

בשנת 1968 התחלתי לעבוד בענף המלונאות כמרכזנית. למלון שבו עבדתי קראו "עמי" ברחוב הירקון שבתל אביב. לאחר שלושה חודשים של עבודה רכשנו דירת 2 חדרים בבת ים שהתחייבנו בתשלומים חודשים תוך כדי התברר לי שאני בהריון וחששתי מאוד שאני אפוטר מעבודתי, והסתמכתי על משכורתי בקניית הדירה. אך להפתעתי הרבה בעלת המלון הבחינה במצבי וקראה לי לשיחה והסבירה לי שהיא מודעת למצבי ואין לה כוונה לפטר אותי. כך ילדתי את בני אלון ויצאתי לחופשת לידה ולאחר מכן חזרתי לעבודה.  בהמשך עבודתי ילדתי ילד שלישי בשם ערן ובמשך השנים קודמתי  בדרגה בעבודתי ושמשתי  כמנהלת קבלה במלון. במלון הוחלפו הבעלים ועוד הוטלו תפקידים רבים ונוספים.

בשנת 1979 ילדתי את דביר, בני  בבית החולים "הקריה" לאחר שלושה חודשים חזרתי לעבודתי במלונאות עד לשנת 1983 ואז החלטתי לפתוח חנות בגדים ברחוב דיזינגוף בתל אביב עם שותפה. תפקדתי בחנות כשנתיים ונאלצנו לסגור אותה עקב הפסדים. ב-1985 הגשתי מועמדות במלון "רמדה" בתל אביב, והתקבלתי לעבודה כאשת יחסי ציבור ומנהלת לשכת עסקים. בתקופה זו בתי ענת התגייסה ושירתה במודיעין במקביל גם בני אלון התגייס לשרות בצה"ל  . בזמן עבודתי במלון הייתי מלווה של נספח ישראל במצרים וכך שמדי פעם הייתי נוסעת לסופ"ש במצרים מטעם משרד החוץ כל זה בתקופת השלום עם מצרים. במשך כל תקופה זו אנו היינו משפחה של ארבעה ילדים וזוג הורים. חיינו וגרנו בבת ים בדירת 3 חדרים. היינו משפחה מאוחדת: כל יום שבת היינו יוצאים לבילוי משפחתי, ובכל הארץ טיילנו, היינו עורכים ימי פיקניק . בשלב מסוים רכשנו שתי דירות שראש הממשלה שרון ז"ל בנה אותם ונתן אישור לבנייה באשקלון. כל יחידה הייתה בעלת גינה.

באותה תקופה אחד מבניי, ערן קוזי,  היה חייל ושירת ביחידה סודית של חיל האוויר שלדג ושירת ביחידת  החץ והקרינה שם הייתה קשה. אנחנו לא ידענו שום דבר על כך והוא מצידו גם לא שיתף אותנו היכן משרת או מהו תפקידו היכן שהוא משרת.

בתקופה זו עברנו לגור באשקלון ולילדים הייתה יחידה לחוד ולנו יחידה לחוד. כעבור זמן מה, ערן, בני השתחרר מצה"ל. תקופה קצרה לאחר שחרורו מצה"ל  הוא לא חש בטוב וראיתי שמיום ליום  הוא הופך להיות חלש. בוקר אחד הוא קם נפוח בלסתות , הלך לרופא ונאמר לו שזה רק עניין של גרון אך אני כאמא שלו לא נרגעתי ובשבת בבוקר לקחתי אותו  לחדר מיון. עשו לו בדיקות כלליות ולאחר מכן קראו לי לשיחה דחופה  שבה נאמר  לי שאובחנה אצלו מחלת לוקמיה קשה. מאותו הרגע, הוא אושפז וחובר לכימותרפיה. תוך שלושה שבועות הוא נפטר. חברתו ששירתה אתו באותו הבסיס וחבריו ליחידה  הגיעו לשבעה שלו לנחם אותנו, באותו מעמד התברר לנו היכן שירת ומה היה תפקידו, על החץ שיוצא משם, על הקרינה החזקה שיש בבסיס כמו כן גילנו ושיש עוד הרבה כמוהו שחלו ונפטרו מסרטן  ואף  הרס"ר שלו שבא לנחם , היה עם גידול ממאיר בראש.  מרגע זה השתנו חיי המשפחה מפני שאובדן זה דבר קשה מאוד, במיוחד של בן. היות וידעתי שאני לא אשאר לגור באשקלון דאגתי לרכוש חלקת קבר בחולון לבני מכיוון שזה ביתו האחרון. לאחר כחודש עברנו לשכונת "קריית גנים" שבעיר ראשון לציון ושם אני גרה עד היום הזה.