מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בלוב בשנת 1943. זה היה בשנת 1949 עלינו באניית עצמאות, הייתי בגיל 6 זיכרוני הראשון מהאנייה היה היינו אני ואחי אלי צריכים לעלות לאכול בכבש הסיפון, הכוונה לגרם המדרגות שעל הסיפון. אני ואחי ישבנו למטה בתא שלנו, אבי הביא לתא שלנו הרבה מאוד קופסאות סיגריות עבורו. אני ואחי ישבנו בתא וחתכנו את כל הסיגריות לחצאים. מטרתינו  הייתה שיהיו לאבא יותר סיגריות. כשאבינו נכנס לתא הוא התחיל לצחוק מכיוון שקלקלנו את הסיגריות.

האניה עצרה והורידה אותנו בנמל חיפה, משם נלקחנו למחנה העולים סנדלוקס, ומשם הועברנו לעוד מחנה עולים בשם בינימינה. זה היה מחנה אוהלים. גרנו כל שתי משפחות באוהל אחד. עברנו שם ימים קשים מאוד.

אחת מחוויות הימים הקשים, אני זוכר משנת 1951, כשירד שלג כבד מאוד בישראל. כל הלילה אבי סעיד ז"ל, היה מנער את דפנות האוהל כדי שלא יקרוס ממשקל השלג שירד עליו. היו הרבה מקרים שכובד השלג מוטט את האוהל ונשבר העמוד שמחזיק אותו, תורן האוהל.

איך בסופו של דבר הגעתי למושב פורת?

הועברנו ממחנה העולים בבינימינה לקיבוץ יעבץ , היום היישוב נקרא כפר יעבץ. באותו זמן  בנו את מושב פורת בהתחלה היו שם אוהלים ובהמשך המשיכו להתקדם ובנו צריפים, שאז קראו להם "פחונים".  בהמשך התחילו ממש לבנות בתים קטנים. המושב כלל 91 משקים. לאחרונה היתה הרחבה של המשקים ונוספו 130 בתים נוספים. המושב התפרנס מיבול הפרדסים וגם גידלו פרחים ויצאו אותם. כיום ענף החקלאות נמצא במצב קשה מאוד ולא משגשג כמו שהיה. כיום מתי מעט עוסקים בחקלאות.

פעם ועד לא מזמן עבדתי כמכונאי רכב וגם בצבא הייתי מכונאי. כיום אני כבר בפנסיה.

הזוית האישית

מיה הנכדה החונכת: היה לי מאוד כייף ומעניין לעבוד עם סבא, למדתי הרבה דברים חדשים שלא ידעתי לפני. נהנתי גם להראות לסבא דברים שהוא לא ידע וללמד אותו לדוגמא במחשב. אני ממליצה לכל אחד להשתתף ולחוות את החוויה הזאת מכיוון שהיא מהנה ומיוחדת.

סבא ברוך: נהנתי מאוד ועדיין אני נהנה מעבודת הצוות עם נכדתי שגם לימדתי וגם למדתי ממנה. סקרנו יחד את השתלשלות השנים עברו מהעלייה לארץ ועד היום.