מאגר סיפורי מורשת

מעט רקע על עצמי

נולדתי בגרמניה בתאריך 7.2.1947 להורים ניצולי שואה, דבר זה השפיע על חיי בצורה דרמטית בכך שלהורי לא היה ניסיון, הדרכה והשכלה לגדל ילדים אך זה לא התחום היחיד שהיה שונה מילדים אחרים בילדותי גם הורי האמינו בגלל מה שהם עברו בשואה שאוכל הוא תחליף לאהבה ולקרבה.

מקור שמי

שמי הפרטי הוא דוד אשר קרוי על שם סבי אהרון דוד קילשטיין אשר נספה בשואה בשנת 1942. שם משפחתי הוא קילשטיין שפירושו צוק בערפל.

ילדותי, נעורי, בגרותי וזקנתי

בשנת 1949 עלינו ארצה, הייתי אז בן  שנתיים, כך שאיני זוכר דבר וחצי דבר מגרמניה, כשעלינו ארצה התגוררנו לפרק זמן קצר במעברת עתלית באוהלים ולאחר מכן עברנו לרמלה. כל ילדותי הייתה ברמלה. רמלה הייתה עיר מעורבת של עולים בעיקר מפולין, בולגריה ועירק. אך גם היו המקומיים הערביים, הנוצרים והמוסלמים.

גרנו בשכונה בשם "הגטו" מכיוון שרוב האוכלוסייה שם היו ערבים, הדירה שלנו כללה שני חדרים: חדר שינה וסלון, המקלחת, השירותים והמטבח היו בחצר עם גג פח דולף ובו התקלחנו פעם בשבוע לאחר שאבי חימם את דוד המים עם עצים על פרימוס. שכונת הגטו הייתה שכונה ענייה שהעולים החדשים פלשו לדירות של הערבים שנמלטו במלחמת העצמאות.

זאת הייתה תקופת הצנע המפורסמת משנת 51' עד שנת 53' שבה חולקו לאוכלוסייה הישראלית תלושי מזון שבעבורם רכשנו עופות, ביצים ולחמים בעיקר אך כמות האוכל הניתן בתלושים איפשר לנו לחיות בצנעה גדולה ובקושי לחיות בכלל, מנת עוף קיבלנו אך ורק בימי שישי בערב. כל זאת, לא מנע מאיתנו ילדות מאושרת לאף אחד מאיתנו לא היו צעצועים שקיום הם נחלת הכלל. המצאנו משחקים משלנו כגון: 3 מקלות, 5 אבנים, גוגואים של מישמש, הכנו סוגים שונים של גלגליות, מקוגלרגים של עגלות וכל שאר המשחקים שאתם בטח מכירים כמו תופסת ומחבואים. כמו חן אספנו בולים כי לא כמו היום שיש סמס, ג'מייל וואטסאפ פעם הכל היה דרך מכתבים עם בולים מהארץ ומחו"ל.

גולת הכותרת בקיץ הייתה הנסיעה לים במשאיות בסכום של 25 אגורות שאז היה די הרבה כסף, היינו נוסעים כל המשפחה כולל עם צידה לדרך הייתה שמחה גדולה כאשר הגנו לחוף {חוף בת ים} כולם התרגשו כי בשאר השנה לא נוספו עוד טיולים חוץ מבחורף.

בחורף גולת הכותרת היו משחקי הכדורגל של הפועל רמלה ומכבי רמלה וכמובן שעודדתי את הפועל, במשחקים הכניסה הייתה חינם ובאיצטדיון לא היה מקום לשבת כלל, כי לא היו כיסאות.

מכיתה א' עד כיתה ו' למדתי בבית הספר הממלכתי ג' בית הספר היה קטן בגודלו היו בו כ-8 כיתות לימוד ובכל כיתה כ-30 תלמידים. בית הספר בעבר היה בית מגורים ערבי שנהפך בהמשך הזמן לבית ספר, בבית הספר היו 2 קומות בלבד. בעודנו בכיתה ג' התחלנו לקבל בבית הספר מהמורה כפית של שמן דגים, על בסיס יומי, שהיה אז תחליף לוויטמינים.

בגיל 12 עברנו דירה מהגטו למרכז העיר לדירה 3 חדרים 2 חדרי שינה, סלון, מטבח, שירותים ומקלחת והפעם כולם היו בתוך הבית, ובחצר היו 5 עצי לימון ו-2 עצי אורן. בגיל 13 עברתי ללמוד בתיכון "רמלה לוד" והצטרפתי לתנועת הנוער העובד והלומד, בתנועה חוויתי חווית נעימות ביותר – טיולים בארץ, מחנות נוער, הרצאות ומשחקי חברה. כדי להגיע לתיכון כל בוקר נסעתי על אופניים או שהלכתי ברגל.

בגיל 15 נסעתי לבדי לארצות הברית ללמוד בתיכון בסנט לואיס מיזורי שם התגוררתי עם דודי ודודתי חיים ואנה קילשטיין, השהייה בארצות הברית הייתה קשה עבורי והגעגועים לארץ היו רבים. כאשר סיימתי את התיכון, חזרתי לארץ בהקדם האפשרי. התגייסתי לצבא בתאריך  10.8.1965 שירתתי בצבא כמפקד טנק בחטיבת שבע ובנוסף השתתפתי כסמל במלחמת ששת הימים בפרברי ירושלים. במלחמת ששת הימים הפלוגה שלנו צורפה לחטיבת הראל, אנו השתתפנו בכיבוש ירושלים. המלחמה הייתה קצרה, יעילה ומהירה בפלוגה שלנו היו רק 3 פצועים.

עם שחרורי מהצבא בשנת 1968 התחתנתי עם רחל בלוך והתחלתי ללמוד באוניברסיטת תל אביב. בשנת 1969 נולד בני הבכור עמיחי, בהמשך הדרך התגרשתי ונישאתי שוב וכיום יש לי חמישה ילדים: אורי, עדי, ענבר, עמיחי ובינימין.

ב-1970 התחלתי לעבוד באל על כמנהל באגף המטענים במהלך שנותי הייתי בשליחות בגרמניה, הולנד וארצות הברית 11 שנים. בשליחותי טיפלתי בכל נושא המטענים באל על בכל העולם. בשנת 2000 התחלתי לעבוד בחברת "קאל" בבלגיה שם עבדתי כמנכ"ל המסוף  (המחסנים) של החברה, שם העסקנו כ-220 עובדים. בשנת 2003 חזרתי ארצה עם בני הקטן בנג’מין שיהיה צריך להתחיל ללמוד בתיכון (כמובן שכל בני כבר התגוררו בישראל קודם לכן). בשנת 2005 התחלתי לעבוד חברת “open sky cargo” ומאז ועד היום אני עובד שם כמנכ"ל החברה. (כיום אני בן 70).

הזוית האישית

במהלך השנים האחרונות (משנת 1995) נישאו ארבעת ילדי וברכוני בעשרה נכדים מקסימים ואני מקווה שבעתיד המשפחה תתרחב ותגדל ואזכה לרוות נחת מנכדי היקרים..