מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

העיסקה שבוצעה בכלא הסוביטי

הסבא גיבור הסיפור
הנינה שרה שטרסברג המתעדת
לא היתה זו הפעם האחרונה בא נאלץ לתת מלחמו לאסירים הפושעים.

שרה שטרסברג מספרת  על סבא רבא שלה, הרב מלך שרגא קפלן, אביה של סבתה שרה אלפנביין.

סבי, הרב מלך שרגא נולד בשנת 1913 בעיירה מאלט שבפולין.בשנות ילדותו פרצה מלחמת העולם הראשונה. פליטים רבים נמלטו ממדינה למדינה, באותם ימים הגיעו קבוצות של פורעים לעיירות ובזזו את כל מי שנקרה בדרכם.מובן, שהקורבנות המרכזיים היו היהודים. משפחתו נאלצה לקחת את מקל הנדודים, הם עברו מעיירה לעיירה והגיעו לרוסיה.

בשלהי תרצ"ב (1942) היה נראה שנפער פתח במסך הברזל  של  רוסיה, על ידי הברחת הגבול שבין בטום שבגרוזיה לטורקיה ומשם לישראל. ר' מלך  עבר לעיירה סצ'חרה שבגרוזיה כשלב מעבר לקראת הבריחה המתוכננת. בין הקבוצות היה סיכום, שעם מעבר הקבוצה בשלום, אנשיה חותמים על פתק אותו הם נותנים למבריח, שמראה אותו לקבוצה הבאה. בראותה שהקבוצה הקודמת עברה בשלום, גם היא מסכימה לעבור עם אותו מבריח, וכן הלאה..

ויהי היום, אנשי המשטרה החשאית תפסו את אחד המבריחים, והעמידו בפניו שתי ברירות, האחת, גירוש למשך 25 שנה, והאחרת, לעקוב ולהלשין על כל מי שעובר באיזו שהיא דרך על החוק הסובייטי. מאז שנתפס אותו אחד, לא היה אדם אחד שהצליח להבריח את הגבול, מסיבה פשוטה: המבריח היה מבריח את הקבוצה כולה לידי אנשי המשטרה החשאית ללא שהיות. משנתפסו, הוכרחו הבורחים לחתום על אותו פתק שמאשר את יציאתם לחופשי, אותו הראה המבריח לאנשי הקבוצה הבאה, שנפלה אף היא ברשתו, וכן הלאה.

מאסרים אלו יכלו להמשך, לולי תושייתם של שניים שנמנו על הקבוצה האחרונה שגרמה להפסקת כל העסק: ר' אברהם שטיגליץ, ור' מלך קפלן. הרב שטיגליץ, שראה שבכל הקבוצות עוברים ללא כל פגע, הריח שמשהו אינו כשורה, אך הדבר לא מנע ממנו מלנסות לברוח. הוא רצה לוודא שאכן הקבוצות כולם עברו בשלום, ואם לא, להפסיק את הדבר. הוא תכנן עם ר' מלך מבעוד מועד שכשהמבריח ידרוש מהם בסוף המסע את חתימתם על כך שעברו בשלום, לא יתן לו הרב קפלן את חתימתו עד שיהיה לידו הרב שטיגליץ, ורק יחד יחתמו על הפתק. הרב קפלן נתן לו תקיעת כף על כך, והשניים יצאו לדרך. לא עבר זמן רב, וחששותיו של הרב שטיגליץ אומתו: אנשי המשטרה החשאית המתינו להם כאילו לא ידעו בבירור על בואם, והם נלקחו אחר כבוד לבית הסוהר.

למחרת, בעודם בבית הסוהר, בא אל סבי המבריח, וביקש את חתימתו על כך שעברו בשלום. ר' מלך סירב לחתום שלא בנוכחותו של ידידו הרב שטיגליץ. כדבר הזה אירע גם כשביקש המבריח מהרב שטיגליץ את אותו הדבר. השניים השיבו פניו ריקם על אף שהדבר עלה להם ביוקר רב.  אולם תופעת המאסרים של הבורחים באה אל קיצה.

 

הישרדות בין אנשי העולם התחתון

סבי אמנם הציל את שאר חבריו, אך הוא עצמו עבר סבל רב בכלאו. הוא הוכנס לחדר של פושעים וגנבים מהדרגה הנחותה ביותר. סבי ר' מלך בחר להתיישב לו בפינה, מיד ניגש אליו אחד האסירים, חטף את הכיפה מראשו והעיף אותה לקצה החדר. באותו רגע החליט החסיד הצעיר לנהוג בתבונה: במקום לפתוח נגדם מאבק שתוצאותיו ידועות מראש, החליט להבליג, כאילו לא עוללו לו מאומה. ואז, לאחר שחלפו רגעים אחדים והאסירים לא שמו לב אליו, ניגש לעבר הכיפה וחבש אותה לראשו. ושוב ניגש אליו אסיר אחר והעיף את כיפתו, ושוב המתין כמה רגעים וחבש את הכיפה בנחת. לאחר שהדבר חזר על עצמו כמה פעמים, והמשחק נמאס על האסירים והם עזבוהו לנפשו.

במיוחד סבל סבי מלך מתעלוליו של מי ששימש כמנהיגם של האסירים, עד למקרה הבא. לפני פסח הצליח אביו לשלוח לו חבילת מזון לליל הסדר, וכאן גילה ר' מלך תושייה רבה: ביודעו שהפושעים עלולים להתנפל על החבילה ולחטוף הכל מידיו.. סבי ר' מלך, ניגש מיד עם החבילה אל ה'מנהיג' שלהם ואמר לו: "כל זה-בשבילך!" שאל אותו הלה: "מה פתאום?" ענה לו ר' מלך: "אינני רוצה להרגיש עצמי מיוחס יותר מכולם. אם תרצה, חלק אתה מהחבילה לכל מי שלדעתך מגיע לו". העסק מצא חן בעיני ה'מנהיג' שזכה לכבוד גדול, והוא החזיר לו טובה והכריז באוזני כולם: "מהיום והלאה האיש הזה הוא ידידי האישי, ומי שיעז להתנכל לו-כאילו הוא מתנכל אלי". מאז הוקל מעליו במקצת הקושי שבשהייה במחיצתם, ואף קיבל בחזרה לחג הפסח חלק מהאוכל שהיה בחבילה                                       . לא הייתה זו הפעם האחרונה בה נאלץ לתת מלחמו לאסירים הפושעים. האסירים היו ישנים על דרגשים שהיו בנויים זה על גבי זה. ר' מלך היה מחביא את התפילין שלו בבטנת המעיל, ומידי יום היה קם בשעת בוקר מאוד מוקדמת ומניח תפילין בחשאי בעודו שוכב על הדרגש. פעם הבחין אחד האסירים במעשיו וחמד ברצועות.  האסיר המתין לשעת כושר, וכאשר ר' מלך לא היה בסביבה גנב אותן. כשהבחין ר' מלך באובדן הרצועות לא ידע את נפשו. הדבר הציק לו  במיוחד כאשר מצא את אותו גוי נאלח כשהוא חגור ברצועתו, ניגש אליו והציע לו את מנת לחמו היומית תמורת הרצועה.  הלחם היה חשוב לגוי יותר מהרצועה, והעיסקה בוצעה. מאז נזהר ר' מלך מלהשאיר את התפילין ללא השגחה

במשך כל אותה תקופה ששהה בבית הסוהר, כפר באשמה שיוחסה לו, ניסיון     להבריח את הגבול, ולא ניאות בשום אופן לחתום על הודאה בפרטי האשמה.  החוקרים היכוהו נמרצות כדי לשבור את רוחו עד שיחתום ויודה, אבל הוא, בחור צעיר בן עשרים, לא היה מוכן לחתום בשום אופן, ואף התלונן על כך לאחר מכן בפני הנהלת בית הסוהר, כי חוקי בית-הסוהר אסרו לתת מכות כאלה לאסירים..

בהזדמנות אחרת איימו עליו החוקרים שאם לא ימלא אחר בקשתם יושלח לצינוק, אך הוא לא נרתע ועמד בעקשנותו . החוקרים עמדו במילתם והשליכוהו לצינוק. זה היה חדר צר וחשוך, מלא במים עד גובה הברכיים ובעכברים השורצים על הקירות. אדם אחר היה נשבר בתוך זמן קצר, ומסכים לעשות ככל אשר יאמרו לו, ובלבד  שיוציאוהו משם. אך ר' מלך לא נשבר. כדי להקל מעליו את השהייה במקום  התחיל לשיר ניגוני שמחה. כששמעו השומרים את האסיר המנגן בשמחה בתוך הצינוק, הודיעו לממונים, "סלקו אותו משם". וכך יצא ר' מלך פעם נוספת כשידו על העליונה, וגם אחרי צאתו מהצינוק לא מילא את בקשתם!

השחרור

למעלה מחצי שנה נמק בכלא עד להעמדתו בפני בית משפט צבאי. כאמור, בתקופה ההיא היו השלטונות מענישים קשות את הבורחים: החל מחמש ועד עשרים וחמש שנות גירוש למחנות עבודה בסיביר, משם חזרו בחיים אך בודדים.

בזמן בו שהו בכלא, נעשו מאמצים בין לאומיים לשחררם. הרב שמואל קוסוביצקי- דודושל ר' מלך, שהתגורר בלונדון, סיפר על המקרה לעיתונאים בלונדון, ובעקבות זאת החלה העיתונות בעולם לרעוש על העוול שנעשה לקבוצת אזרחים תמימים שביקשו לצאת את ברית המועצות, ואנשיה נעצרו על ידי פרובקטור מושתל.

בד בבד פנו אישים יהודיים מרחבי העולם לראש המשטרה החשאית .וכן בזכות  ההתערבות של הרה"ח ר' יצתק הורביץ, שבנו היה בין האסירים, ההשתדלות נשאה פרי וכולם שוחררו, גם אלו שנידונו כבר לגלות לסיביר.

תשע"ו

מילון

מלחמת העולם הראשונה
התחוללה בין השנים 1914-1918 המוכרת לבני התקופה בשם 'המלחמה הגדולה'. השתתפו בה מדינות על פני יותר מחצי מכדור הארץ,עיקרה של המלחמה התקיים באירופה.

בטום
בטומי היא עיר נמל לחוף הים השחור ברפובליקה האטונומית שבגרוזיה. העיר ממוקמת 20 ק"מ מגבול גרוזיה(גאורגיה)טורקיה.

ציטוטים

”מסירות הנפש של סבי ז"ל מלווה אותי ומשמשת לי כמורה דרך לחיים.“

הקשר הרב דורי