מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

העולם של פעם

סבתא זהבה והנכד אילון
סבתא זהבה וסבא אדם בחתונתם
סבתא זהבה מספרת לאילון על ילדותה

נולדתי ברומניה בשנת 1948, תינוקת שמנמנה וחמודה בעיר בוקרשט. עלינו לארץ בשנת 1951 הישר למעברת שימרון הנמצאת באזור עמק יזרעאל. בזאת הפכנו לעולים חדשים. החיים במעברה היו קשים. לא היו מים חמים חופשי. היינו מתרחצים פעם בשבוע, לא היו חפצי נוי וגם לא יותר מדי רהיטים. אני חליתי לעיתים קרובות בכל מיני מחלות ילדות, בנוסף לכך אבי עבד בצפון הארץ והיה מגיע הביתה רק אחת לשבוע. למרות כל הקשים היו הורי שמחים בחלקם, ציוניים בנשמתם ולא התלוננו.
 
במעברה היו להם חברים מאותה ארץ מוצא דוברי אותה שפה ומיד נוצרו קשרים וחברויות. במעברה גרנו כשנה ולאחר מכן עברנו ליוקנעם לבית הקבע. ביוקנעם היתה לנו דירה קטנה של שני חדרים, שם גרנו כשלוש שנים שם נולדה אחותי – יהודית. הביאו את יהודית הביתה מבית החולים, פרשו מטפחת על מיטת הורי וזרקו מסביב סוכריות וכך חגגנו את הולדת אחותי. יוקנעם נמצאת באזור מקסים ובחורף היינו יוצאים לקטוף פרחי בר כגון כלניות, נרקיסים ועוד…(אז לא היה קיים חוק נגד קטיף פרחי בר). ביוקנעם גרה אישה מבוגרת מוזרה שקראנו לה המכשפה. היא הייתה רודפת אחרינו הילדים עם מטאטא כי הפרענו את מנוחתה.
 
לנתניה הגענו כשהייתי בסוף כיתה בכיתה ב' התחלתי ללמוד בבי"ס "איתמר" בעיר. למדתי בבי"ס זה עד כיתה ח'. אחד השעורים האהובים היה שיעור חקלאות. נהנינו להוציא את הגזר הטרי מן האדמה ולכרסם אותו בהנאה. בגינת בי"ס גדלנו גם כרוב ופרחים.בשעות הפנאי בעיקר בקיץ, בילינו בגן המלך במשחקים עם המשפחה והחברים, כמו כן הלכנו לבלות בחוף הים ובטיילת המדהימה של נתניה. לפעמים יצאנו לטייל ברחוב הרצל ללקק גלידה. בכיתה ה' הצטרפתי לתנועת הנוער הצופים מאוד נהניתי לצאת לטיולים ולמחנות למדנו לקשור סנאדות, להקים אוהלים וכל מיני מתקנים שימושיים לחיים… כמו כן שמענו סיפורים על מלחמת השחרור ועל הפלמ"ח שרנו שירי מולדת ולמדנו את שבועת הצופה. ברדיו התנגנו שירים של זמר בעל קול קטיפה שאני מאוד אהבתי ושמו אלביס פרסלי. כשלמדתי כבר בתיכון היו שני מחנות מחנה אלביס ומחנה קליף. (קליף ריצ'ארד זמר בריטי מאוד מפורסם). היו לנו גם מסיבות סלוניות. (זה לא הסתדר כל כך עם הצופים…) שבהן רקדנו ריקודים סלוניים.הייתי מנויה על עיתון "הארץ שלנו" שמאוד אהבתי לקרוא. במסגרת המנוי הוזמנתי למופע של להקת "התרנגולים" שהתקיים בקולנוע  שרון בנתניה.
 
סבתי גרה בירושלים. ביתה היה ממוקם ליד גדר הגבול עם ירדן בשכונת אבו-טור, אפשר היה לראות את החיילים הירדנים. נסענו לבקר אותה ואת הדודים שלי בחופשות ובחגים. נסענו ברכבת עמוסים באוכל ושתיה. בירושלים, הדוד שלי היה לוקח אותי לקולנוע עדן לראות סרטים ולטייל בעיר. סבתי גרה בבית ערבי ישן בעל רצפת אבן שאותה הייתי מבריקה בעזרת מטאטא קש מים וסבון. כל המשפחה ישנה בחדר אחד, אבל האווירה הייתה מאוד שמחה ועליזה. אחת לשבוע הלכנו להתרחץ בבית המרחץ.
 
חוויות נוספות מתקופת בית הספר היה משפט איכמן. איכמן שהיה סגנו של היטלר, נחטף והובא לארץ מארגנטינה והועמד למשפט. אנו התלמידים הגענו לבית הספר עם מקלטי רדיו קטנים והקשבנו לעדויות המצמררות שנשמעו במשפט. זה היה שעור מדהים בהיסטוריה של העם היהודי. סיימתי את לימודי בבית הספר היסודי "איתמר" ועברתי לבית הספר התיכון ע"ש "שאול טשרניחובסקי" בנתניה. ביה"ס היה ידוע ברמת לימודים גבוהה והיה ידוע בכל הארץ. הפעילות החברתית כללה בעיקר טיולים, הצגות תיאטרון כמו "מעגל הגיר הקווקזי", "איש חסיד היה" ו"שלמה המלך ושלמאי הסנדלר". 
 
בשנת 1966 סיימתי את לימודי התיכוניים והתגייסתי לצבא. שרתתי בחטיבה 5 של "גבעתי" כפקידה ראשית, השתתפתי במלחמת ששת הימים. במסגרת שרותי הצבאי אימצנו את ילדי מושב ירחיב שבשרון. כשתחררתי מהצבא בשנת 1968 והלכתי ללמוד בסמינר למורים בבית ברל ובסמינר הקיבוצים בתל-אביב במגמת טבע מדעים. עסקתי בהוראה 31 שנים כמורה לטבע ולמדעים  וחינכתי דורות של תלמידים. בשנת 1970 נישאתי לאדם (סבא של אילון)  ונולדו לנו 3 ילדים: ענת, מיה (אמא של אילון) ותומר. כולם מוכשרים ,ומצליחים בעבודתם ושלושתם חמודים מאוד. לאילון אחות צעירה ממנו ב-3 שנים בשם נוי. 

מילון

מעברה
כנוי למחנה מעבר מהמחנות שהוקמו לעולים בתקופת העלייה הגדולה בשנות החמישים, כאשר לא היתה אפשרות להושיבם בישובי קבע. העולים התגוררו באוהלים, ומאוחר יותר בבדונים ובפחונים.

ציטוטים

”ברדיו התנגנו שירים של זמר בעל קול קטיפה שאני מאוד אהבתי ושמו אלביס פרסלי“

הקשר הרב דורי