מאגר סיפורי מורשת

 

שמי שרה פלדמן, בת למשפחת בלוך ונולדתי בפורטוגל. הורי נסעו לפורטוגל לפני מלחמת העולם הראשונה.

אימי הכירה את אבי כי הם היו בני דודים.

אימי הייתה בזמנו בצרפת אצל אחים שלה, אבא שלי נסע לצרפת והם התחתנו שם וחזרו לחיות בפוטוגל.

אני נולדתי בפורטוגל בשנת 1936.

יש לי שתי אחיות קטנות ממני שנולדו גם בפורטוגל. בכל חופש נסענו לנופש באזור שנקרא "סינטרה" לחודש ימים. זכור לי מקרה שאני הייתי קטנה ונרדמתי בעגלה והם התחילו לשוחח בניהם. פתאום העגלה נעלמה ואני בתוכה. ההורים שלי נבהלו ופנו לקצין משטרה שהיה במקום. הקצין פנה לחבר שלו שיעזור לו בחיפושים ואז חברו אמר שהוא לקח את העגלה לכמה דקות להראות לאשתו איזו ילדה יפה שוכבת בתוך העגלה.

ההורים שלי מאוד נבהלו ממה שקרה. חזרנו הביתה לליסבון, בירת פורטוגל, שם גרנו. לדוד שלי היה מפעל לסריגים בליסבון ואבא שלי היה סוחר שמכר לאחיו את הסריגים. 

בגיל תשע הגיעו נציגים של  הסוכנות היהודית ושכנעו אותנו לעלות לארץ. עלינו כל המשפחה באונית "נייאסה" לקראת סוף מלחמת העולם השנייה – בסוף 1944.

הבריטים שלטו בארץ ושלחו אותנו לעתלית לכמה חודשים. הגענו לקריית ביאליק כי הייתה לנו שם משפחה עוד לפני הקמת המדינה. 

כאשר הגענו לקריית ביאליק נתקלנו בקבוצת גרמנים- יהודים שהקימו את הקריה. הוריי קיבלו את הבית ברחוב אפרים מהסוכנות ואבי החזיר הלוואה קטנה. אני למדתי בבית הספר הראשון של קרית ביאליק. נכנסתי לכיתה ד' עם  ילדים נוספים שכבר חיו בקריה ולמדו עברית.

בהתחלה היה קשה להתרגל – מקום חדש, שפה חדשה וילדים חודשים. כחזרתי הביתה הייתי בוכה שאינני יודעת עברית ורציתי לחזור בחזרה לפורטוגל. אז אימי לקחה לי מורה פרטית שלימדה אותי כמה מילים בעברית. זכור לי

שקניתי ספרים של ילדים כמו "אבי לימד אותי לשחות" והתחלתי ללמוד עברית. 

סיימתי את בית הספר הראשון של קריית ביאליק. בכיתה היו 15 ילדים ולמורה, שהיה גם המנהל, קראו שאול ירדני.

אירוע נוסף חשוב שזכור לי מאותה תקופה היה הקמת המדינה. כאשר התקבלה ההחלטה על הקמת המדינה במאי 1948, כולנו היינו כל כך שמחים. יצאנו לרחובות, רקדנו, עברנו מבית לבית וצעקנו "יש מדינה עברית ליהודים". אנחנו היינו בקריית ביאליק כשקמה המדינה. בגיל 18 הלכתי לארגון אופטיקה ועבדתי שם במשרד. 

באותו גיל הכרתי את בעלי שהיה מבוגר ממני ב-8 שנים. התחתנו ועברנו לגור בדירה קטנה בקריית ביאליק ברח' אפרים. בעלי עבד בסולל בונה ונשלח להקים את "המוביל הארצי" עד ים המלח ואילת.

גרנו כשלוש שנים בבית ברח' אפרים ולאחר מכן עברנו לבית אחר ברח קק"ל. שם נולדו לנו שני הילדים הגדולים. 

במשך הזמן חלה בעלי ונפטר ממחלת הסרטן בגיל 53. נותרתי עם שלושה ילדים. למזלי היו לי הורים שנשארו לגור ברח' אפרים ועזרו לנו מאוד. 

במשך השנים גידלתי את שלושת ילדיי שכולם עדיין גרים בקריית ביאליק. יש לי כרגע שבעה נכדים מקסימים ואני אוהבת אותם! 

 

תשע"ו, 2016