מאגר סיפורי מורשת

עם גירושו בשנת 1930 לפלסטינה א"י, החל מסע ההדרכה של סבא דוד ברחבי הארץ. בראשית דרכו הצטרף להקמת אגודת הספורט "הפועל"  בתל אביב, ולאחר מכן, היה ממקימי אות הספורט בבתי הספר ברחבי הארץ: כנרת, דגניה, עפולה, כפר ילדים ורחובות ועוד… לימים, התמקד בפיקוח על חינוך גופני בעליית הנוער ברחבי הארץ. 

העיקרון שליווה אותו בעיסוקו המסור בספורט, היה: "נפש בריאה בגוף בריא".

אבי דוד היה לנו דוגמה אישית מצוינת לאורך כל חייו. עסק בהתעמלות, בצעדה ובריצה עד גילו המופלג- בן 104, כשאמי רבקה תומכת מאחוריו ואנו מתבוננים ונהנים.

בשנת 1941 כאשר עברה משפחתנו- (אבי דוד, אמי רבקה, אחי יעקוב ואנוכי-לאה) ממושבת כנרת ,להתגורר בכפר ילדים על גבעת המורה (עפולה עילית). אבי, היה מורה לחינוך גופני בבית הספר התיכון אשר בכפר, ואנחנו הילדים, נוכחנו, ספגנו ואימצנו את הפעילות הספורטיבית הזו, השתתפנו באופן פעיל והצטרפנו גם לתלמידים הבוגרים. לאורך שנות לימודינו בעפולה, בחולון בגן, בבית הספר היסודי והתיכון, הצטיינו שנינו אחי ואני בספורט לענפיו השונים במיוחד בהתעמלות ובמחול, והחלטנו להמשיך בדרך זו גם בבגרותנו, כאשר היינו בנבחרות ובלהקות מחול שונות. החלטנו להמשיך בדרכו של אבינו ולבחור בחינוך גופני כמקצוע לעתיד. למדנו שנינו במדרשה לחינוך גופני, במכון וינגייט והמשכנו לעסוק כמדריכי ספורט גם בשירותנו הצבאי. ולאחר מכן הפכנו להיות מורים לחינוך גופני בבתי ספר ובמדרשות.

כל אחד מאתנו התחתן עם בן זוג, שגם הוא הצטיין בספורט ומחול, הקמנו משפחות וכולנו המשכנו ללמד בבתי ספר, בחוגים ובלהקות ואף להשתתף בפועל בלהקות מחול ובתיאטרון עד יציאתנו לגמלאות.

אני ובעלי שוקי בחתונתינו

                                                        אני ובעלי שוקי בחתונתנו

ההיסטוריה של בעלי שוקי ושלי בנושא הספורט חזרה על עצמה, בשנת 1966 לאחר שגרנו ולימדנו בחולון למשך 5 שנים ולאחר שהופענו בתאטרון ובסרטים (גברתי הנאווה וכנר על הגג וכו') כרקדנים, ולאחר שמיצינו את עצמנו בלהקות מחול שונות, קיבל בעלי שוקי את ריכוז הספורט בבית הספר החקלאי מקווה ישראל. יחד עם כך עברנו להתגורר שם למשך 35 ושנה ואני הצטרפתי אליו להוראת החינוך הגופני. המשכנו ללמד, לרקוד ולהופיע גם תוך כדי חיינו הבוגרים.

בעלי שוקי מתעמל

נולדו לנו 2 בנות טלי וענת ובן יובל. שלושת ילדנו המשיכו את דרך הספורט והמחול משולב עם מוזיקה, בילדותם בנערותם ובגרותם רקדו בלהקות. בתנו הבכורה- טלי, למדה חינוך גופני, והצטיינה בתנועה ומחול. בתנו הצעירה- ענת, הייתה מדריכת ספורט בשירותה הצבאי והמשיכה במחול ובמוזיקה. בננו יובל הצטיין בהתעמלות והצטרף ללהקות מגיל צעיר, בגיל 15 הכיר את אשתו לעתיד חגית, יחד המשיכו לרקוד באותה להקת "הורה רעים" בחולון, עד שנישאו וגם לאחר הקמת המשפחה ותוך כדי לידת ארבעת ילדיהם שחר, נטע, מיה ותמר המשיכו להופיע ברחבי הארץ ובעולם וממשיכים בזאת גם כיום. האהבה למחול ולמוזיקה המשיכה להיות משמעותית ודומיננטית במשפחתנו לאורך הדורות. כיום ארבעת נכדינו, ילדיהם של יובל וחגית ממשיכים במסורת, מנגנים, רוקדים בלהקות ובמגמות מחול ומצטיינים בכך ביותר.

בני יובל ואשתו חגית רוקדים בחג השבועות

ילדיה של בתי הבכורה – טלי, גם הם עוסקים באימון גופני, רוכבים על אופנים ומצטיינים בכושר גופני על סוגיו השונים, התעמלות ותנועה.

בניה של בתי – ענת, נתנאל הבכור, שחקן כדורגל מצטיין, רוכב על אופניים, גם בנה הצעיר אלעזר רוקד, רוכב על האופניים ומתאמן בקרב מגע.

בני יובל ואשתו חגית, שניהם רוקדים יחד בלהקת המחול "הורה רעים- חולון" שבה רוקדות לתפארת נכדותיי נטע ומיה. נכדי כולם, עוסקים, או עסקו בעבר בספורט. נכדי – שחר, רקד ברייקדאנס בילדותו וכיום הוא גולש גלים סנובורד וסקי. נכדתי, נטע, רוקדת בלט מגיל 3 ועד היום. היא מצטיינת בכך, וממשיכה ברצינות בתחום זה. היא ממשיכה לרקוד במגמת המחול ובלהקות שונות. נכדתי מיה, רוקדת בלהקת מחול ומגיל 3 רקדה בלט, סטפס ופלמנקו וכן גולשת גלים וסנובורד. נכדתי הצעירה ביותר – תמר, רוקדת בחוג בלט במושב ניר צבי, מחליקה על רולרבליידס ורוכבת על אופניים.

כיום, לאחר פטירת הורי, הפכנו בעלי ואני, הדור השני, בסוף העשור השביעי לחיינו, לעמוד בראש הפירמידה והשבט. אנו ממשיכים להיות פעילים בצורה משמעותית, לרקוד בכל הזדמנות, אך דבר זה לא בא על חשבון הלמידה, ההשכלה וההתפתחות הרוחנית. אנו מתבוננים בדורות ההמשך שהולכים, מתפתחים, מפתיעים ומשתבחים – בהנאה רבה וברוב נחת. אשרינו שזכינו"!

תשע"ה