מאגר סיפורי מורשת

שמי שרה גולדשטיין

אני ובעלי היינו סטודנטים בחיפה ובילינו הרבה בים. באחד הימים נתקלנו בהודעה קטנה בעיתון:

"מחפשים שותף שלישי לסירה".

בשמחה קבענו פגישה עם שותפי הסירה, יקי (יעקב) ואבנר. הפגישה נערכה במרינה בתל אביב ומיד נוצר חיבור חברי תוך שייט מהנה ומרגש. הסירה הייתה קטנה מאוד והיינו צריכים שיתוף פעולה רב בהפעלה שלה.

מאותו יום במשך כל השנים, כמעט כל השבתות והחגים נהגנו להיפגש בסופי שבוע בסירה ולשוט ביחד.

באותו זמן היה לנו רק ילד אחד, דובב, שמיד אהב את הבילוי המשפחתי החדש.

עם השנים נולדו לדובב עוד שלושה אחים, ליקי שני ילדים, לאבנר ארבעה ילדים, ולכן במשך השנים החלפנו את הסירה שתתאים למשפחות הגדולות שנהנו לבלות יחד כל שבוע.

עם השנים הפכנו לסבא וסבתא והבילוי המשפחתי בסירה נתן שעות הנאה ואושר לכולם. הנכדות הראשונות, ים ומאי שטו איתנו ואהבו להחזיק את ההגה לצד סבא גידעון.

 

היה בסירה ארון מלא בממתקים ובתוכו מדף של אוכל יבש שאהבנו לזרוק אותו לדגים בלב ים. ארוחות שבת בסירה, כשיקי מנגן בגיטרה ואנחנו שרים, זכורות לי במיוחד.

בעלי נפטר ועם פטירתו, אנחנו לא שטים יותר.