מאגר סיפורי מורשת

שמי רחל ליב, נולדתי בחיפה בשנת 1950 בתאריך 11 לספטמבר שהייתה השנה המושלגת ביותר בארץ עד עצם היום הזה. היינו בבית אימא, אבא ושתי אחיותיי הבוגרות שהגיעו לארץ בקום המדינה מרומניה.

 

גרנו בעיר התחתית חיפה בסמטה קטנה בשם אומיה בבית טורקי הנמצא ליד כיכר פריז. השכונה הייתה מאוכלסת בתושבים מתרבויות שונות: ארצות אירופה ומדינות ערב. יחדיו שיחקנו שעות מחוץ לבית במשחקי חברה. בשכונה עצמה היו בתי כנסת, מסגדים וכנסיות.

הימים היו קשים וכלל לא קלים בילדותנו כיון שהייתה תקופת צנע וקבלת תלושים לאוכל כמו למשל: להביא קערת מרק ירקות לאחי התינוק, אוטו קרח כדי לשים במקרר הקטן שלנו ומכלית נפט כדי לחמם את הבית.

סבי וסבתי גרו ממש ממולנו והקשר היה מאוד הדוק.

תמיד ידעתי שיש לי עוד בית לבוא אליו לצחוק, לשיר, לדבר, לאכול, לישון ולנוח בעת הצורך וגם לשפוך את ליבי כביכול. סבי הטוב והחביב על כולם תמיד היה נוהג לתת לנו 10 אגורות כדי לקנות במכולת ממתק כל שהוא או בחגים לקנות לכל נכדה בובה מחרס אני רציתי חתן וכלה.

אחותי הבכורה בחרה נמר ואחותי האמצעית בחרה איילה שנשמר במזנון.                                              

בגיל המצוות קיבלה כל נכדה ונכדה שעון יד מזהב לבן וזה בהחלט חימם את הלב.

את לימודיי סיימתי בבית ספר יסודי "עממי א" ולאחר מכן התיכון "בית הפקיד".

 

 

 

התגייסתי לצבא לנחל קרבי לאחר מלחמת ששת הימים, הימים בארץ היו מתוחים מאוד בשל המלחמה. לאחר הטירונות במחנה שמונים עלינו כגרעין נח"ל לרמת הגולן בקרבת תל-פרס בהיאחזות קישור.עסקנו בחקלאות ובגידול ירקות בפרט. שמרנו בלילות ובימים, וכמובן שהתאמנו בירי וכו'. הגענו לאזור בכוחות עצמנו בליווי טרמפים בלבד ולעיתים רחוקות עם משאיות צבאיות. יעד הגרעין היה קיבוץ דן בצפון.

 

עבדתי במעון הטכניון עשרים וחמש שנים כאחראית כיתת תינוקות.

כיום אני נשואה, אם לשני ילדים, סבתא לחמישה נכדים וכגמלאית נהנית מהחיים עם בעלי, ילדיי ונכדיי.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

תשע"ו