מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

הסיפור של סבתא אליזבטה

ילדים יהודים אשר בגטו וורשה.
טשקנט
אליזבטה היא סבתא של ניקול זכרוב. בסיפור זה נכתב סיפור חייה של אליזבטה

הסיפור של אליזבטה (סבתא של ניקול): שמי ניקול ואספר לכם את סיפורה של סבתי כפי ששמעתי מפיה.
 
נולדתי ברוסיה בשנת 1930, עשר שנים לפני מלחמת העולם השנייה. החיים היו טובים עד לפני תחילת המלחמה. אהבתי לשחק במגרש עם חבריי ולשחק עם אחי סטפן. הייתי ילדה ככל הילדים: שמחה, חופשיה….ופתאום החלו הצרות שגרמו לפילוג משפחתי. זה היה יום רגיל, הלכתי לבית הספר ובסמוך  לסיום יום הלימודים בבית הספר הושמעה אזעקה. ליבי קפא ולא ידעתי מה לעשות. כשחזרתי הביתה אמי החביאה אותי ואת אחי סטיפאן במקלט. בתי- הספר חדלו לעבוד,  ויום אחר יום הושמעו אזעקות. ילדים ביחד עם  הוריהם התחבאו במקלטים. באחד הימים האזעקות חדלו, והרשינו לעצמנו -משפחתי ואני לצפות בסרט בבית קולנוע.
כשסיימו לצפות בסרט שאלתי את הורי בבכי: "למה, למה כל כך שונאים אותנו"?, אמי לא יכלה להסביר לי, זה היה נושא מאוד רגיש.
 
האזעקות החלו שוב, עבר חודש מאז, והוריי נלקחו למחנות. מאז לא שמענו מהם יותר! הייתי בטוחה שהם בסדר ושהם יחזרו בקרוב, אך טעיתי! הוריי נספו במחנות. אני ואחי נשארנו יתומים. היה קשה מאוד: לא היה לנו בית לגור בו, אוכל – כמובן שלא היה, ולצערי, עקב המצב הקשה נאלצנו לעבוד אחי ואני כבר מגיל כה צעיר. (הייתי בת 12)עבדתי במפעל במשך 12 שעות ולעתים אף יותר. אחי עבד כל היום וכמעט ולא התראינו. כל יום נתנו לנו רק פרוסת לחם וחצי ספל מרק קר, ולעתים קליפות תפו"א. כשרצו "לפנק" אותנו – וזה קרה במקרים נדירים, היו מביאים לנו לחם מרוח בחמאה וספל מים חמים. החורף של רוסיה היה קשה. וכשהיה קר התחממתי מהמכונה שהכינה תחמושת (המכונה הוציאה אדים חמים. לפעמים אפילו הייתי נרדמת, ואז היה בא המפקח והיה מקיץ אותי משנתי).
היה קשה מאוד, לא היה לנו כסף אפילו לנעליים ולכן בשלג הקר הלכתי יחפה. גם אחי סטפן נלקח ממני,למרות שהמלחמה נגמרה הוא לא שרד.
 
הייתי בת 22. החלטתי לטוס לאוזבקיסטן לעיר טשקנט. מכיוון שלא אפשרו לעבור ברוסיה. עזבתי בלי כל רכוש. אחרי שעבדתי קשה ואספתי  כסף לכרטיס נסיעה עברתי לגור  באוזבקיסטן. גרתי בדירה קטנה עם אישה קשישה. היא הייתה בשבילי כמו אמא. היא מאוד אהבה אותי אבל לא יכלה לתת לי כלום כי גם לה לא היה עבור עצמה. אבל בכל זאת נתנה לי קורת גג מעל הראש, קצת אוכל, וכמה גופיות. מכיוון שהיינו חסרי כל, ואימי המאמצת  הייתה קשישה בכדי לעבוד,  עבדתי כדי לפרנס את שתינו. קיבלו אותי לעבודה במשרד של מחשבים. למרות שהמחשב היה חדיש למדתי מהר להשתמש בו. המנהל אהב אותי מאוד ומכיוון שהייתי חסרת כל, תרם לי בגדים ומעט כסף. הוא כל הזמן אמר לי שהוא מאמין בי.
 
אחרי 10 שנות עבודה במשרד קיבלתי תפקיד במשרה גבוהה יותר. קיבלתי שכר גבוה והחיים החלו להסתדר. התחתנתי בגיל 30 עם וולרי. נולדו לנו שתי בנות בשם: טניה ונטשה. והשאר היסטוריה….כיום יש לי ילדים, נכדים ונינים.
 
העשרה:
אנְטִישֵׁמִיּוּת היא המונח המודרני לתיאור תופעה חברתית שלפני המאה ה-19 נודעה בשם שנאת יהודים או שנאת ישראל. הפירוש המילולי של המונח הוא "נגד השֵמִיִים", דהיינו שנאת כל בני הגזע השֵּׁמִי, אשר עמם נמנים בין היתר היהודים והערבים (על שמו של שם בן נח, על פי ההיסטוריוגרפיה המקראית). בפועל, המושג אנטישמיות משמש לציון שנאת יהודים בלבד, והוא מעולם לא שימש לציון שנאה כלפי עמים שמיים אחרים..(ויקיפדיה)
 
תשע"ו   2016

מילון

פילוג
הפרדה

אנטישמיות
אנְטִישֵׁמִיּוּת היא המונח המודרני לתיאור תופעה חברתית שלפני המאה ה-19 נודעה בשם שנאת יהודים או שנאת ישראל. הפירוש המילולי של המונח הוא "נגד השֵמִיִים", דהיינו שנאת כל בני הגזע השֵּׁמִי, אשר עמם נמנים בין היתר היהודים והערבים (על שמו של שם בן נח, על פי ההיסטוריוגרפיה המקראית). בפועל, המושג אנטישמיות משמש לציון שנאת יהודים בלבד, והוא מעולם לא שימש לציון שנאה כלפי עמים שמיים אחרים..(ויקיפדיה)

ציטוטים

”למדתי שהחיים בעבר לא היו קלים ליהודים“

הקשר הרב דורי