מאגר סיפורי מורשת

סבא צביקה צבר יליד 1945 נולד וגדל בקריית חיים, יישוב שעלה על הקרקע בשנת 1932 ונקרא על שם חיים ארלוזורוב, ממנהיגי היישוב שנרצח בשנת 1933. קריית חיים תוכננה כשכונת פועלים בעמק זבולון ונועדה לממש את הרעיון הסוציאלסטי ביישוב עירוני. הבתים נבנו בצורה אחידה על מגרשים של דונם ולכל בית היה משק עזר. התושבים היו כמעט כולם שכירים, חברי הסתדרות ולקריה הייתה צרכניה, אגודת מים וקן גדול של הנוער העובד והלומד (בו אף הדריכה חנה סנש).

 

כשהייתי בבית הספר העממי, בכיתה ח', הייתה עליה גדולה ובקריית חיים שוכנו העולים במעברה בצריפים בפאתי הקריה. כל תלמיד בבית הספר, היה יכול להתנדב ו"לאמץ" ילד שעלה ולמד בבית הספר. תפקיד ה"מאמץ" היה לעשות שיעורי בית עם העולים החדשים, לעזור להם ללמוד עברית, לשחק איתם ולעזור להם להיקלט בארץ. אני "אימצתי" אח ואחות, עולים חדשים מרומניה. היינו נפגשים כל יום בביתי והייתי מכין איתם שיעורי בית ולומד איתם עברית. את הילד, שהיה גדול יותר "לימדתי" גם כמה דברים שנראו לי לא פחות חשובים. כך למשל נהגנו ללכת לדיונות, לשחק שם מחבואים בין השיחים ולאכול תאנים, או מעבר לדיונות לקטוף סברסים. היינו קוטפים את הסברסים עם קופסת שימורים מחוברת עם מסמר למקל ומוכרים אותם מקולפים ללא קוצים (שהיו נשארים תקועים בעורנו). כך גם לימדתי את האח על הרחיצה במגדל המים. מגדל המים של קרית חיים היה ליד ביתנו. היינו מטפסים בסולם ברזל שהיה מקובע בתוך הבטון בצד הפנימי של העמודים שהסתירו אותנו בעת הטיפוס. למעלה הייתה בריכת מים שכבר לא הייתה בשימוש לשתייה והיינו שוחים בה. 

 

 

מאוד שמחתי כשבסוף שנת הלימודים, שניהם נקלטו בהצלחה וקיבלו תעודות טובות. האח התקדם בהמשך ללימודים גבוהים והיה מהנדס מצליח ברפא"ל שרבים מעובדיה היו בני קרית חיים. לימים התחתן האח עם מי שהייתה בהמשך הגננת של אמא של אביגיל ושל דוד שלה.

תשע"ו