מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

הסיפור של משפחת גלר

שלמה ורועי
עבודה עם גמלים
תרומת משפחת גלר בהתפתחות הארץ.

ללמוד שם עברית ושכחה.

באה מישהי למתפרה ולימדה עברית. אבא לבית משפחת גלר היה יתום מאבא ושמו יצחק. אמא לבית משפחת קלינג יתומה מאבא וקראו לה טובה. היה להם בן בשם דב. היו פרעות של הקוזקים בקיבלץ'. הגויים, חברים של
אבא, הצילו אותו והעבירו אותו מיד ליד.
הם הגיעו עד סרביה ברומניה ומשם רצו לנסוע לאמריקה. יצחק לא רצה לנסוע לאמריקה  כי הוא רצה לנסוע
לישראל. מקונסטנטינופול הם הגיעו לנמל יפו כשבועיים לפני אחד במאי, 1921 כשהיה הטבח ביפו בבית העולים
עם בנם בן השנה וחצי דב. היות והם לא יכלו להיות בבית העולים הם חיו בדרום תל אביב.
כעבור תקופה קצרה יצחק התחיל לעבוד עם גמלים. עבודת הגמלים הייתה עם חול. הוא גר עם גמליו בחוף
הים עד קום "הבית האדום" של גדוד העבודה שהוקם בתל אביב בשנת 1925 לערך.
הם קנו מגרש ברחוב בוגרשוב ואמא לקחה פועלים לבנות את הבית. יצחק יצא לירושלים עם גמליו להדגים
עבודה עברית עם גמלים. זה לקח לו כשבוע ימים והוא איבד גמל בדרך. כשבנו את בית ברנר בתל אביב היסודות
היו של עבודה ערבית. יצחק, פנה להסתדרות וקיבל את העבודה. המשפחה גרה ברחוב בוגרשוב עד לידתו של שלמה, בשנת תרפ"ט. הם היו שלושה בנים ובת. בשנת 1931 טובה קיבלה עקיצה מיתוש "שושנת יריחו" בזרוע והיא חויבה לצאת לנופש.
ברחוב הירקון היו הולכים לראות צוענים שהרקידו דוב גדול שעמד על שתי רגליים. יצחק רצה להיות מושבניק
והוא קנה היאחזות במושב "הדרגה". דב אהב יונים והוא הפריח יונים. היו לו כל מיני סוגים של יונים.
במאורעות 1936, דב גויס לאצ"ל על ידי חבר בשם צ'צ'יק. בפירוד בין אצ"ל ללח"י מיכאל צ'צ'יק ברח לקיבוצים
ודב היות ועבד במפעל "מגן" לקופות, רצו להרוג אותו והוא הוצמד ללח"י לרמת-גן.
שמואל היה בנוער העובד בנעוריו עם מולה כהן. במלחמת העולם השנייה שמואל גויס למשמר החוף והיה
בסביבות ואדי פאלק-נתניה. הוא התיידד עם השיח' הערבי של האזור שהיה לו עבד סודני ושמואל קיבל מתנה מהשיח' שבריה מיוחדת. ­ב­מלחמת השחרור שמואל גויס לכרמלי ונפצע בשוק בקרב עם משמר הירדן הסורי.
הוא ברח פצוע מבית החולים הצבאי בחיפה לתל השומר. באחת החופשות של שלמה הוא קפץ לבקר בתל
השומר ושואל את האחות על שמואל.
היא אומרת לו "אה, זה שעושה שביתת רעב כי אין לו מספיק סיגריות".
את הסיגריות ששלמה קיבל הוא אסף לשמואל והביא הביתה אותם ושמואל לקח אותן. י
צחק קנה רדיו בשנת 1935 מחבר שלו ששיכנע אותו לקנות אחד מהשלושה שברשותו וכל השכונה באה
לשבת לשמוע רדיו. במושב הם היו בין הבודדים שהיה להם מכשיר רדיו ואחרים באו לשמוע. היה מפעל ללבנים
בשם סיליקאט על יד כיכר דיזנגוף. המפעל הוקם בשנות העשרים. בשנות השלושים אשת השומר הלכה עם
קערת מים חמים ובטעות נשפך על הכלבה שלהם. הכלבה עזבה אותם ועברה לשמואל. היה לוכד כלבים עם
עגלה וסוס. הוא היה רודף אחריה והיא הייתה בורחת לבית הספר "תל נורדו" ודופקת בדלת והמורה הייתה
פותחת והכלבה הייתה רצה לשורות האחרונות וניצלת מהלוכד. הכלבה מתה בשיבה טובה. בתקופה ההיא היה קשה להחזיק כלבה מבחינת מזון. הכלבה הייתה ממליטה פעמיים בשנה בין שמונה לשנים-עשר גורים.
שמואל יצא לקיבוץ נען וכשהוא חזר הכלבה חיכתה לו מחוץ לחצר, תפסה אותו במכנסיו, וגררה אותו למחסן.
היו לה שמונה גורים והוא היה חייב ללטף אותם ואז היא עזבה אותו.­­ הכלבה נדדה בארץ ואחרי כשנתיים חזרה הביתה לתל אביב. יצחק החזיר אותה למושב ושם היא שמרה על חיות המשק. הווטרינר שנא כלבים אבל אותה
הוא העריץ. היא הצטרפה אליהם ואכלה חתיכת בשר מורעל שהווטרינר שם נגד תנים. כששלמה ואחותו היו
בפרדס היא אכלה את הבשר המורעל וציפור ענק באה ועפה מעל הראש של הכלבה והיא מתה.
בתל אביב בבית הספר עם הקמת גן החיות, הם ביקרו אצל דודם יהושוע. בחצר שלו היה אוסף של ציפורי
הארץ. כשהם גרו במושב שלמה למד בפתח תקווה והם יצאו לטיול רגלי מחדרה לקיסריה העתיקה. היה מורה
דרך ערבי שקראו לו ג'ורג' חליל והיו המון בורות מים לאורך הדרך. הוא אמר "בבאר זו הסוס של נפוליאון שתה" בגרמנית. בכל בור מים בדרך כל הכיתה אמרה "בבאר זו הסוס של נפוליאון שתה" בגרמנית. הטיול השני של המחזור היה בכיתה ח' בירושלים. הם יצאו לפני הפסח וכולם יצאו בלבוש קיצי. לילה אחד הם ישנו בבית ספר
"למל" על השולחנות. הם הלכו לבקר במוזיאון רוקפלר ולכולם היה קר. כל פעם חלק מהתלמידים שמעו את
המדריך והחלק השני התחמם מול התנור חימום. אחר כך, בפסח, הם היו במחנה נוער של הנוער העובד.
היה קר, והם ישנו 14 נערים באוהל עגול. הם יצאו לטייל והגיעו לכביש הקסטל שהיה אז בתהליכי בנייה.
כשהם היו בנוער העובד המדריכה דאגה שיכנסו לגדנ"ע. היה להם מדריך שנקרא יהודה פולני שנהרג בפעולת הפלמ"ח בגשר אכזיב. הוא לימד אותם שדאות בצורה לא רגילה. היה להם כנס גדודי בעין ורד של הגדנ"ע
בסביבות שנת 1943. הם הספיקו במושב בתרגיל של העברת נשק לפתח תקווה ומשפחת גלר עברה לרמת גן בשנת 1945, בסוף מלחמת העולם השנייה.
כעבור שנה הם נכנסו לחי"ש ולמדו נשק. אחר כך שלמה הצטרף לחברים שהצטרפו לפלמ"ח ועברו הכשרה. כשוועדת האו"ם החליטה על הקמת מדינת ישראל הם הלכו צפונה והיו בחולתה ויצאו לסיור לבית המכס בסוריה. כשחזרו לפנות בוקר הם היו על הכביש ליד משמר הירדן. הם שרו שם והמ"מ ציווה עליהם לא לשיר שם בגלל
משמר הירדן. משם חלק מהמחלקה עברה לקיבוץ דן שם הם יצאו לסיור בתל דן ובחורשת הארבעים.
הסורים ירדו לשטח ישראל לליד תל דן. יום אחד הם יצאו לסיור למפל הבניאס הם עברו לצד הסורי לראות את יופיו
של המפל. פתאום יצא פרש סורי בצד הישראלי הגבוה ובצד הסורי מופיעים מאחוריהם שני חיילים סורים ורצו
לעצור אותם. הם הצליחו לחזור לצד הישראלי ולמחרת, היות ושניהם הגיעו לקיבוץ דן המוכתאר דרש לשחרר
את האחרים מהסורים אך הם הופיעו בקיבוץ. למחרת הלגיון הבריטי עצר את הסורים במשטרת חלסה
ל-24 שעות. זה קרה בדיוק שבוע לפני שחמישה בחורים הלכו לחרמון הלבנוני ונתפסו. הם ישבו כל מלחמת
השחרור בביירות. הם השתחררו מהפלמ"ח ועלו לחלוצה. בחלוצה היו רק 28 חברי הכשרה. הם היו עובדי סוכנות.
שאר חברי ההכשרה ישבו בפרדסים בין רמת השרון להרצליה ועבדו שם בפרדסים ושלמה עזב את המשק ובמלחמת השחרור הוא חזר לחברים מהחי"ש ברמת גן. שלמה היה באלכסנדרוני, מס' צבאי גלר שלמה 1574.
הם בעיקר שמרו על פינוי במחצבת "מגדל צדק". הערבים תקפו וירו פגז של 2 אינץ' שפגע בבית השיח'.
אחרי זה הם יצאו למבצע "נחשון". הם היו היחידים עם נשק אנגלי, 100 כדורים לכל אחד. הם פוצצו את הגשר
לוואדי סרר, ואחרי כן הם הורידו גשר אחר שקבוצה אחרת ניסתה להוריד ולא הצליחה. הבוס שלהם אסף נשק לחטיבה והביא שלושים רובים אנגליים לכולם. הם יצאו לירושלים שיירה שנייה והם ישבו על המשאיות. הם חזרו למבצע חמץ לניקוי הכפרים סלאמה, חירייה, סקייה ועוד.
שלמה עבר לעבוד בנשקייה מסיבה בריאותית מפני שהוא פגום בעיניים. ב-15 למאי הם עברו לבית ליד שנעזבה
על יד הבריטים. אחרי כן שלמה יצא לקורס נשקים ואחיו דב התחתן. הם הלכו למבצע "עין" לכיבוש באר שבע
ודרומה. אחרי כן שלמה עבר לפיקוד צפון. הבסיס היה בקיבוץ מרחביה. הייתה תקופה שקטה בארץ אז הם יצאו לטיול מהגליל עד באר שבע-ירושלים. שלמה השתחרר ראשון מבין בית המלאכה. הוא התחיל לעבוד ב"ארגז"
בינואר 50' עד שהוא יצא לפנסיה. הוא התחתן עם אשתו רחל בבית כץ. נולדו להם שלוש בנות ששמותיהן
היו: חגית, סיגל ומיכל. שתיים בוגרות הטכניון ואחת בוגרת ירושלים.

מילון

הבית האדום
בניין שעמד ליד חוף גורדון בתל אביב, ברחוב הירקון ושימש את מועצת פועלי תל אביב ויפו ואת מרכז הנוער העובד, מאוחר יותר שימש את ארגון "ההגנה". בפעילות ההעפלה.

ציטוטים

”יצחק קנה רדיו בשנת 1935 ...במושב הם היו בין הבודדים שהיה להם ואחרים באו לשמוע.“

הקשר הרב דורי