מאגר סיפורי מורשת

 

דודתי מרייטה היתה אחותו של אבי היא נולדה מיד אחריו, עלתה לארץ בשנת 1934 עם הוריה ואחותה הצעירה מבולגריה אחרי ששני אחיה אבי ואחיו הגיעו לארץ שנתיים קודם.

הם התיישבו בתל אביב והתחילו בחיים שגרתיים. לפי מה שרומז לי, לדודתי מרייטה היה חבר. כנראה שבבולגריה היה לה חבר או אהבה גדולה לבחור לא יהודי והוא הגיע אחריה לישראל. על אף התנגדות של ההורים והמשפחה היא התעקשה להתחתן עם בחור ששמו היה כריסטו וולקוב. הוא המיר את דתו, התגייר ונקרא שמו בישראל אברהם בן אברהם. לפי מה שסופר ונרמז ההורים, סבי וסבתי לא היו נוכחים בחתונה.

אין לי מידע אם אבי דודי ודודתי השניה, אסתר, היו נוכחים בחתונה. אברהם בן אברהם (להלן כריסטו) היה בחור מאד מוכשר, היו לו ידיי זהב. הוא התקבל לעבודה בתיאטרון האוהל בתור תפאורן. הם גרו בדירה נפרדת בתל אביב ברחוב דב הוז ונולדו להם שני ילדים, רודי ומירון. כריסטו השתלב מאד יפה בחברה בתל אביב. הוא התערה בברנג'ה הבוהמית ורבים מהם היו חבריו הקרובים. למשל, הבן הבכור רודי נקרא על שמו של המשורר רפאל אליעז.

בנוסף לכל, כריסטו היה קומוניסט. כאשר המשטר הקומוניסטי עלה לשלטון בבולגריה הוא החליט לחזור לבולגריה.

איני יודעת כמה זמן הם התלבטו עם ההחלטה לחזור לבולגריה, אם דודתי בכלל התלבטה וניסתה להתנגד, אם המשפחה ניסתה להניא אותם מלעשות את הצעד. מה שאני יודעת זה שהם הפליגו באוניה קטנה עם שני ילדים בגילאי שמונה ושלוש. אני יודעת שאבי ליווה אותם לאוניה היות והוא עבד בנמל חיפה. נשארו שתי תמונות והמעמד הזה.

הם נסעו ונעלמו מאחורי מסך הברזל של המשטר הקומוניסטי. אבי שעבד ביצוא פירות הדר בנמל חיפה היה שולח להם תיבות עם פירות הדר באנייה. לפעמים היו שולחים להם נעליים ומעילים עם אנשים שהגיעו משם וחזרו לשם.

 

בתמונה: מריאטה, כריסטו והבנים ביום הפלגתם חזרה לבולגריה כשהם מלווים ע"י הורי והדוד סמי

בשנת 1956 דודתי הגיעה לביקור בארץ ובדיוק פרצה מלחמת קדש והיא קצת נתקעה פה. מאד סקרן אותי לפגוש אותה. בתחילה הפגישה התנהלה לפי הציפיות עם ההתלהבות, החיבוקים והנישוקים אבל אחר כך היא נתגלתה כאדם די קר, אדיש, לא מתלהב בכלל ומאד רצינית.

בכל דבר שהיא התנסתה בארץ היא אמרה שגם בבולגריה יש להם. כאשר זה התאפשר היא חזרה למשפחתה שם. אני יודעת שהבנים שלה היו מאד חשובים לה והיא החזיקה אותם מאד קצר לידה.

 

 

בתמונה: הורי בביקור בבולגריה בשנת 1963 עם מריאטה, כריסטו (עם השיער הלבן) והבנים רודי ומירון   

לפי מה שהבנתי הבן הבכור מאד רצה להגיע לישראל, מאד התגעגע ורצה להכיר את המשפחה. בשלב מסוים, עלתה האפשרות שהוא יבוא ללמוד בארץ, אבל כנראה שאימא שלו לא שחררה אותו. בשלב מסוים, הוא נדר שהוא לא יתחתן עד שיראה את ארץ ישראל, ואכן, הוא התחתן בגיל מאוחר מאד.

אני מצד שני גם מאד רציתי להכיר את בני הדודים שלי במיוחד את הבכור כי ידעתי שהוא מתעניין מאד. השני היה יותר אדיש. כשהייתי בצבא הצעיר הגיע לביקור עם אימא שלו, דודתי, לא יכולתי לדבר איתו מילה אחת וזה היה מאד מתסכל.

הבן דוד הבכור הגיע לביקור בישראל עם בתו המאומצת "במקרה" כמה ימים לפני החתונה של בתי הגדולה והוא השתתף בשמחה. זה היה מאד משמעותי לגבי.

 

בתמונה: רודי בן דודי הבכור בביקורו היחיד בארץ עם אמי ויעקב בעלה של בת דודתי ליאורה שנת 1993   

כיום, דודתי ובעלה כריסטו כבר לא בחיים, גם הבן דוד הבכור רודי, אינו בחיים. שאר המשפחה חיה בעיר סופיה אף על פי שהצעיר ניסה לעשות עלייה עם משפחתו אבל היה להם מאד קשה.