הסיפור של מירה יערי
סיפור הזהות של סבתא מירה
סבתא נולדה בארץ. ההורים שלה, סבא וסבתא רבא שלי, הגיעו
מפולין ואוקראינה. סבתא רבא הניה הגיעה כחלוצה ב"סרטיפיקט" של נישואים
פיקטיביים רשמיים. סבא רבא יהודה הגיע כדי ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים, כשהוריו מממנים מלודג' את לימודיו ושהותו בפלסטינה.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה
נאלצו הוריו להפסיק את מימון לימודיו. לסבא רבא יהודה הייתה בארץ אחות. המשפחות של
שניהם נשארו באירופה והושמדו בשואה.
סבא רבה יהודה (חייל בצבא הבריטי), סבתא רבה הניה ומירה הקטנה בבן שמן
סבא רבא יהודה וסבתא רבא הניה נפגשו בכפר
הנוער "בן שמן" נישאו ושם נולדה סבתא מירה.
כשסבתא מירה הייתה בת חמש היא עברה לגור עם הוריה בשכונת בילינסון על יד כפר סירקין ושם בלתה את ימי ילדותה
ונעוריה.
הכרות עם סבא
קופר:
סבתא למדה בכפר סירקין והייתה חברה (עם כל בני כתתה) בקן
"השומר הצעיר". בסיום כתה ח' יצאה עם הקבוצה שלה למחנה עבודה בקיבוץ
געתון. הגיעה לשם גם קבוצה מקן "יד-אליהו" שאחד מחבריה היה סבא קופר
(קופר הוא הכינוי של סבא. שמו הנכון- דוד יערי) ושם הם הכירו. מאוחר יותר הפכו
חברים וכשהגיעו לקיבוץ נחשון, אחרי השירות הצבאי הם התחתנו.
סבא קופר וסבתא מירה בקבוץ נחשון
מקיבוץ נחשון הגיעו
מאוחר יותר (בשנת 1962) עם עוד שני זוגות מנחשון (רבקה ו"כושכוש" ברגמן
ודורית ואברהמ'לה דוידזון) למושב מזור בו כולנו חיים. במזור נולדו למירה וקופר שני
ילדים קובי ויודפת.
קובי חי היום ב"כליל" שבגליל ויש לו שלושה ילדים.
אנחנו יודפת, לירון בעלה ושני ילדיהם ניצן ושקד (שזה אני) חיים במזור על יד סבתא
מירה (סבא קופר נפטר לפני כעשר שנים).
בית ומשפחה:
לסבתא הייתה משפחה קטנה והדודה היחידה שהייתה לה גרה רחוק
(בעמק יזרעאל) עם הדוד ושלושת בני הדודים (תרצה זיוה ויוספי). הם היו נפגשים רק
בראש השנה, פסח ובחופש הגדול כי לא היו מכוניות פרטיות במשפחה והתחבורה הציבורית (אוטובוסים) הייתה
קשה. לא היה אז גם קשר טלפוני כי לא היו טלפונים פרטיים בבתים ויכלו רק לכתוב
מכתבים.
את שנות ילדותה גן, בית ספר
עממי ותנועת נוער בילתה סבתא בשכונה ובכפר סירקין שם היה בית הספר ותנועת הנוער. כשהייתה סבתא ילדה קטנה גדלו אצלה בבית חמישה כלבים ושבעה חתולים שאכלו יחד מקערה
גדולה אחת. כל יום אחר הצהריים יצאו סבא וסבתא רבה לטייל בשכונה כששבעה חתולים
צועדים בטור ישר בעקבותיהם.
כשסבתא וסבא הגיעו למזור התחילו להקים משק חקלאי. בשנה
הראשונה המשק היה משותף לשלוש המשפחות, יערי, ברגמן ודוידזון. אז גם הקימו את דיר הכבשים הראשון במושב. כדי להאכיל את
הכבשים (בעלות זולה) היו מביאים ביסקוויטים שבורים מבית החרושת "אסם" ונתנו
אותם לכבשים. זה סוג האכלה לא מקובל בעליל. כשהדוד שלי קובי היה בכתה א' שאלה
המורה מה אוכלות כבשים והוא אמר ביסקוויטים! המורה נדהמה ואז קובי אמר לה שתבוא
לדיר שלנו ותראה במו עיניה.
אחרי שנה של עבודה משותפת כשגידלו ירקות והרבה תפוחי
אדמה נפרדו שלושת השותפים כל אחד למשק משלו. סבא גידל ירקות כגון מלפפונים,
קישואים, צנוניות, בצל ירוק וכדומה.
סבא היה בצבא בצנחנים ונקרא הרבה מאוד למילואים
ובכל פעם השדות נפגעו, במיוחד שדות הסלרי ליצוא.
החלטנו לצאת לשליחות באפריקה. סבא
קופר יצא לאתיופיה לעבוד מטעם חברת "כור" במכירת תשומות חקלאיות ובהדרכת
הקונים (חוואים וחוות חקלאיות) בשימוש של חומרי הדברה, כלים חקלאיים, זרעים, דשנים
וכו'. יודפת נולדה בישראל וכשהייתה בת חודש קובי, סבתא ויודפת התינוקת טסו
לאתיופיה והצטרפו לסבא.
באתיופיה היו ארבעה עובדים בבית שאחת מהם טיפלה ביודפת
התינוקת. סבתא עבדה בנספחות הצבאית הישראלית, שכללה קצינים מצה"ל שהדריכו את
צבא אתיופיה. סבתא הייתה מזכירת המשלחת. באתיופיה טיילה המשפחה בטבע ובין השבטים. החיים היו טובים
ונעימים והאתיופים אהבו מאוד את הישראלים.
תמונה משפחתית עם סבתא רבה הניה באתיופיה
בשנת 1973 פרצה מלחמת יום כיפור בארץ וסבא שהיה בצנחנים חזר
והצטרף למלחמה.
אתיופיה ניתקה את היחסים הדיפלומטים עם ישראל וסבתא נאלצה לסגור את
הנספחות ולשוב עם הילדים לארץ. סבא חזר בשלום מאזור תעלת סואץ ואחרי שהות קצרה
יצאה המשפחה להמשך השליחות בקניה. בקניה לימדה סבתא בבית הספר הישראלי של יום ראשון.
סבתא מירה מחנכת כיתה בקניה
סבא המשיך לעבוד ב"כור" גם באתיופיה וגם בקניה.
קובי למד בבית הספר האמריקאי ויודפת בגן ילדים סקוטי שניהם באנגלית (באתיופיה
למדו בגן ובבית ספר ישראלי). בקניה טיילה המשפחה הרבה מאוד בשמורות הטבע, בין השבטים השונים, חיות
הטרף ועד הר הקילימנג'רו הגיעו.
בזמן שחיו
בקניה, נסעו סבא וסבתא גם לטיולים במזרח הרחוק ועד לסינגפור הגיעו (סינגפור בה היו
שקד ומשפחתו כשלוש שנים). כשהיו בקניה היה מבצע "אנטבה" וקראו לסבא לעזור
בפינוי הפצועים לבית החולים בניירובי.
כשהסתיימה השליחות חזרה המשפחה לביתה במזור
(את הבית החדש בנו כשהיו בקניה).
בארץ עבד סבא שוב בחברת "כור" וגם
המשיך את הפעילות החקלאית. הוא גידל פטרוזיליה, שמיר, סלרי ושתל מטע אפרסמונים ליצוא.
סבתא למדה ספרנות ועבדה בספריה ב"אור יהודה". קובי ויודפת חזרו ללמוד והצטרפו
לחברת הילדים. מאז המשפחה במזור. ברבות השנים קובי התחתן עם עפרה, נולדו להם שלושה
ילדים בר ,נעמה ונטע (בני הדודים של שקד). הם גרים ב"כליל" שבגליל
המערבי. יודפת התחתנה עם לירון, נולדו להם ניצן ושקד והם גרים בהרחבה במזור ליד
סבתא שנשארה לבד אחרי שסבא קופר נפטר.
לסבתא טוב להיות קרובה לבתה ולנכדים שלה
במושב מזור.
לחצו כאן לצפייה בסרטון משפחתי שהכינו יחדיו שקד וסבתא מירה.
העשרה:
מבצע יונתן או מבצע אנטבה (כינויו הצבאי של המבצע היה כדור הרעם) היה פעולה צבאית שביצע צבא ההגנה לישראל באוגנדה ביום ראשון ה-4 ביולי 1976 (ו' בתמוז ה'תשל"ו), במטרה להציל 105 נוסעים יהודים, ישראלים ואנשי צוות מטוס אייר פרנס, שנחטפו על ידי טרוריסטים במהלך טיסתם מישראל לצרפת. למרות התבצרותם של החוטפים במדינה עוינת, המבצע הוכתר כהצלחה וכמעט כל החטופים חולצו בשלום. במהלך המבצע נהרג מפקד סיירת מטכ"ל, יונתן נתניהו, ובעקבות זאת נקרא המבצע על שמו.(ויקיפדיה)
תשע"ו 2016
מילון
סרטיפיקטסרטיפיקט היא לא מילה עברית אלא מילה בינלאומית (אנגלית) והכוונה למסמך רשמי. במקרה זה אישור עלייה לארץ ישראל.
ציטוטים
”סבתא ושקד אוהבים להשתעשע במילים ביידיש כשהן מסתיימות ב לה. כמו ציגלה, מיידלה, יינגלה ופייגלה“