מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

הסיפור של יצחק כהן בצל מלחמות ישראל

סבא והילדים (תומר משמאל)
סבא בצבא
כולם מייחלים שהם לא יצטרכו להשתתף במלחמות דומות

השרות הצבאי שלי
בתום לימודי התיכוניים בבית הספר שהיה 'ישיבה מקצועית' (1968), נדרשתי על ידי הצבא להתגייס לחייל מקצועי כמו: חייל חימוש.מאוד רציתי להגיע ליחידה לוחמת כמו: צנחנים, נוצר ויכוח עם שלטונות הצבא שלא הסכימו. הדרך היחידה להגיע לצנחנים הייתה דרך התנדבות לנח"ל.
 
על מנת להתגייס לנח"ל חברתי לגרעין שהיה מיועד לקיבוץ טירת צבי בעמק בית שאן. בהמשך, מיד בתום הלימודים התיכוניים (קיץ 1968) התגייסתי לנח"ל, כידוע, כמו כל צה"ל ההתחלה היא בטירונות מפרכת בת 4 חודשים.
 
לאחר סיום הטירונות, השלבים הבאים הם: היאחזות ונח"ל מוצנח.הייתי אמור להגיע ישירות לנח"ל המוצנח זה לא צלח. בסופו של דבר זה לא קרה היות ונשלחתי לאחוזי פיקוד בנח"ל, משם לבית ספר לקצינים עד תום השירות לאחר 3 שנים כפי שהיה נהוג באותם שנים. במהלך השירות הצבאי עסקתי בפיקוד והדרכה בבית הספר למכי"ם (906) ובבית הספר לקצינים (בה"ד 1). במקביל, פעילויות רגילות של צבא, אימונים, מלחמות התשה בגזרות הבקעה ותעלת סואץ.
 
השתחררתי מהצבא בשנת 1971 (בחודש יולי) התחלתי את לימודיי במקביל התחתנתי עם מרים (כיום היא סבתא של תומר) אותה הכרתי בשלבים של התהוות גרעין הנח"ל שאליו השתייכתי לפני הגיוס.
 
מלחמת יום כיפור 
ניהלנו חיים שגרתיים עד פרוץ מלחמת יום הכיפורים בשנת 1973. כמו כן, בתקופה של בין השחרור עד פרוץ המלחמה במסגרת המילואים שבאותה תקופה הייתה בין 30 ל 40 ימים לשנה עברתי אימון של "הסבה לשריון".
חיינו בתל אביב ברחוב ארבע ארצות כשלפתע בהיותי בבית הכנסת שמעתי את האזעקה שבישרה על פרוץ המלחמה שלימים נקראה בשם מלחמת "יום הכיפורים". כפי שהיה מקובל באותם ימים מיד התקשרנו ליחידת המילואים לברר מה הם ההוראות וכמובן שנאמר לנו שעלינו להגיע מיד ליחידה.
 
יחידת המילואים שלי הייתה יחידה מטכלי"ת, כלומר יחידת עתודה, היינו אמורים להיות זמינים לכל גזרת לחימה בהתאם לצורך.כידוע המצרים וגם הסורים פרצו את הגבולות בצפון ובדרום ולמנהיגות המדינה הייתה התלבטות קשה לאן לשלוח את יחידות העתודה, בסופו של דבר נשלחנו להדוף את הכוחות הסורים שחדרו עמוק בדרום רמת הגולן, מצאנו אותם באזור אל על ורמת מגשימים, אם לא היינו מגיעים בזמן בתוך כמה שעות הם היו יורדים לאזור הכנרת מבלי שהייתה אפשרות לעצרם.
 
ברמת הגולן שהינו כשלושה שבועות עד להתייצבות הכוחות ותחילת ההדיפה של הכוחות הסורים לכיוון מזרח. תוך כדי הלחימה באזור תל סאקי (דרום רמה"ג) מול כוחות שריון של האויב הותקפנו בצורה ממוקדת על ידי מטוס סורי מדגם מיג 19, תודות למוכנות כלומר פריסה נכונה של כלי השריון וריכוז אש נכון הצלחנו להפיל המטוס שנפל בתוך הפלוגה אך אף אחד לא נפגע.  
 
במקביל באותו זמן כידוע הייתה לחימה בגזרת המצרים ללא יכולת הכרעה.הרמטכ"ל באותם ימים רב אלוף דוד אלעזר קיבל החלטה מכרעת להפנות את האוגדה שלנו לגזרה הדרומית על מנת לסייע בלחימה וזה מה שעשינו עד תום הלחימה, תקופת ההתשה והסדרי שביתת נשק עם המצרים. בסופה של תקופה ארוכה, מעל שישה חודשי שירות השתחררנו מהמלחמה.לצערנו הרב, בגזרה הצפונית באותם זמנים לא הצליחו להגיע להסדרי הפסקת אש והלחימה התמשכה.
 
עקב הלחץ הרב וריבוי הנפגעים בגזרה הצפונית כחודש ימים לאחר השחרור ממלחמת יום הכיפורים התגייסנו שוב ללחימה בעומק המובלעת שברמת הגולן מול הכוחות הסוריים, במרחק לא רב מדמשק.
 
כידוע המלחמות לא הסתיימו
בשנת 1982 פרצה מלחמת שלום הגליל שבה היחידה שלי השתתפה באופן פסיבי בהגנה על רמת הגולן למניעת חדירה של כוחות סורים לרמת הגולן.לאורך כל התקופה מאז השחרור מהצבא בשנת 1971 ועד שנת 1998, מילאתי תפקידי כחייל מילואים שלמעט תקופת מלחמת יום כיפור שהתארכה לה כמה חודשים טובים, בתקופות שאינן מוכרות כיום 45-60 יום ללא קבלת בקשה וללא קבלה של כל תנאים עודפים הנהוגים כיום.
 
לצערי הרב, המלחמות לא פסקו ובמלחמת לבנון השנייה (שנת 2006) גם בני, אבא של תומר נאלץ להשתתף במלחמה כמעט עד יומה האחרון.
 
אני, כסבא של תומר ואחיו יותם, איתמר ואורי ובוודאי כולם מייחלים שהם לא יצטרכו להשתתף במלחמות דומות מול האויב הערבי שמייחל להשמידנו.
 סוף סיפור סבא של תומר כהן. 04/06/2016
 
תשע"ו

מילון

נח"ל
נוער חלוצי לוחם

ציטוטים

”"הסבה לשיריון"“

הקשר הרב דורי