מאגר סיפורי מורשת

ארץ הולדתה של סבתא, פולין,  רבתא צילה גרינתוך  שנולדה בשם צירל ברנר.

 

סבתא רבה נולדה בפולין בעיר מאוד קטנה שמה פלוצקמשפחה בת 7  נפשות (הורים עם 5 ילדים) משפחה שומרת מסורת. עד לכניסת הגרמנים הנאצים שהרסו והמיתו את היהודים.הגרמנים דפקו בחוזקה בדלת של ביתם לקחו את הוריה  ושלושת אחיה ומאז היא לא שמעה מהוריה ואחיה כי הרגו אותם.סבתא רבה ואחותה הסתתרו. השכנים משפחה פולנית ונוצרית החביאו במרתףאת סבתא רבה ואחותה. עד שהם החליטו לצאת ולברוח הם ברחו ליערות ותפסו אותם ולקחו אותם לעבודות פרך. מי שהיה מרים את ראשו היו מכים אותו. 

 

היו לוקחים אותם בכוח מסתובבים מסביב למחנה. 50 סיבובים פעם עם בגדים פעם בלי בגדים

בבושה גדולה. התזמורת ניגנה והנערות הבריאות אילצו אותם להסתובב ערומות לפי מנגינת התזמורת.

מנגלה היה רופא וראה כל מי שנראה בריא היה לוקח לבדיקה ועושה להן ניסויים ולכל אחד מספר ביד.

 

  593171

הרופא מנגלה היה מקעקע להם על היד מספר לפי מספר סידורי.הם לא היו מתנגדים לכלום היו הולכים כצאן לטבח. ומנגלה היה מכה אותם ובוחר רק את הנערות החזקות וסבתא רבה הייתה בינהם.

 

הם לא ידעו לאן הם הולכים מי שנראה בריא הוציאו אותו מהשורה. את סבתא רבה הוציאוכי היא נראתה בריאה ואחותה הייתה צנומה ורזה המשיכה ללכת עם כולם והגרמנים לקחו אותם למשרפות והשמידו אותם.

 

מגיל 14 סבתא רבה לבד. ללא הורים ללא אחים היא הכירה חברה הם היו גונבות תפוח אדמה מתחלקות חצי חצי בשביל לשרוד ועד היום סבתא רבה אוכלת רק תפוחי אדמה עם לחם.ככה הם היו ישנים על הקרשים בקומות ודואגים אחד לשני. 

 

 

הפרטיזנים הגיעו, שחררו את היהודים מהמחנה וברחו ליערות. הגרמנים ברחו שלא יתפשו אותם על מה שעשו . סבתא רבה ברחה בלילה בלי אוכל בלי שתייה עם פחד בלב לבד בחושך היא מצאה תפוח אדמה אחד שהחזיק אותה לכמה ימים.

 

המלחמה נגמרה ב8 במאי 1945 לא היה לה שום ילדות. שום אהבת הורים ונשארה בודדה בעולם. בזמן הבריחה היא הכירה את סבא רבה משה הוא היה מהצבע הרוסי. והתאהב בה מאוד ואמר שתמיד ידאג לה. ואז הם נישאו.

 

סבתא רבה נכנסה להריון והעבירו אותם לאיטליה וסבא רבה משה ז"ל רצה רק להגיע לארץ ישראל  כי פחד שיסגרו את השערים של ארץ ישראל. הם הגיעו לאיטליה והכניסו את כל הקבוצה כמו בקיבוץ.ואחרי כמה חודשים נולד עוזר הבן הבכור. ועדיין לא היו ילדים בקיבוץ. סבתא רבה הייתה היחידה עם תינוק.הוא היה בוכה בלילות. כולם היו ישנים ביחד בקיבוץ.היו כועסים שהתינוק הפריע להם לישון בלילה.וסבתא רבה הייתה צריכה להסתובב בלילות עם תינוק בידיים בקור.

 

 

בשנת 1948 הגיעו באונייה סבא וסבתא רבה לארץ ישראל.הם הגיעו לכפר סבא. נתנו להם דירת שיכון שהיו צריכים לשלם כל חודש .סבתא צילה עבדה בפרדס וסבא רבה משה גם עבד בפרדס וגם היה בנאי.הוא בנה את הבתים הראשונים בכפר סבא. היה להם מאוד קשה. בקושי היה להם כסף לאוכל. שעוזר היה בוכה כי הוא היה רעב היא הייתה מבשלת מים עם ירק ושמה לו חתיכות לחם.עד היום היא בוכה שהיא מספרת את זה. ודואגת לו לאוכל הכי טוב. כי היה לו מחסור לאוכל.בשנת 1952 סבתא חיה נולדה המצב הכלכלי היה הרבה יותר טוב. סבא רבה משה היה מקבל פצעים ביד מהבנייה שהיה בונה בתים. הרופאים אמרו לו שאסור לו לגעת במלט. אז חבר אמר לו לעבוד בחברת דן בתל אביב. הגאווה הגדולה שלו  היה ללכת למילואים בצבא וללבוש את מדי צה"ל.

 

 הוא היה יוצא מהבית ביום ראשון. עובד באוטובוסים כנהג בחברת "דן". בלילות ישן על ספסל בשדרות רוטשילד. ביום שישי שבת מגיעה לכפר סבא הביתה. סבתא צילה מאוד לא רצתה שהוא ישן בלילות על ספסל. הם מכרו את הבית חצי דונם בכפר סבא. בסך 4,000 לירות. וקנו שני חדרים בתל אביב. ואז גדלנו בתל אביב מול חוף הים תל אביב. ולאחר כמה שנים הם התקדמו. והחליפו לדירה גדולה יותר בעזרת הכסף שסבתא צילה קיבלה מהגרמנים מהסבל שסבלה במחנות ההשמדה. ועבודות הפרך שעבדה ונשארה יתומה ללא משפחה.

 

ב-1987 סבתא רבה הייתה בפולין. לסגירת מעגל היא הגיע למשרפות שנקראו קרמטוריום.והיא ראתה איך הרסו את המשרפות עמדה בכתה והדליקה נרות נשמה.כך זה נראה אחרי שהרסו את המשרפות.

 

ואנחנו הילדים למדנו והתקדמנו. בשנת 1973 סבא רבה משה ניפטר באופן פתאומי מדום לב בגיל 48 וסבתא רבה צילה נשארה ללא משענת שתמך בה ונשארה שוב ללא משפחה רק עם שני ילדיה. למזלה היא מקבלת תמיכה כספית מהגרמנים על הסבל שעברה וכך עד היום מזדקנת עם שני ילדים , שישה נכדים , שמונה נינים מסבתא חיה.

,

תשע"ו 2016