מאגר סיפורי מורשת

שמי חנה עזר. כשהייתי קטנה היה לי שם חיבה והוא היה חנל'ה, כך קראו לי הילדים והאחים שלי בילדותי. שם המשפחה של נעורי הוא היה אליאב  אני הייתי חנה אליאב.

נולדתי בישראל בתאריך 21.11.48  כשהוקמה המדינה שלנו מדינת ישראל , מקומי במשפחה הוא היה אמצעית וכשהורים שלי היו קונים משהו לאחד מהאחים שלי אז  כל האחים היו מקבלים משהו מהורי והם תמיד נתנו לכל האחים שלי ולי אותו תשומת לב זאת אומרת שלא היה לאף אחד מאתנו יחס מועדף. היינו הרבה מאוד ילדים (אחים) 7 בנות ו-4 בנים סך הכל 11 ילדים. גרנו  בדירה קרקע בת שני חדרים כולנו ישנו ביחד לאט לאט האחים שלי התחתנו ונהיה יותר מקום בבית. שיחקנו כל היום ונהנינו בבית ומחוץ לבית ,אמי אף פעם לא נתנה לנו הרגשה של מי שקטנה יותר היא אוהבת יותר או שהיא מפנקת את הגדולה יותר היא תמיד הייתה נותנת לכולנו אותו יחס שווה.

אחותי ברכה הייתה האחות הכי קטנה לכן כולם היו אומרים לי שאמא לי אוהבת אותה יותר מאתנו וזה ממש לא היה נכון .

אני ומשפחתי גדלנו בתל אביב. מה שאהבתי זה שאחי הגדולים היו לוקחים את האחים הקטנים לשחק למטה בחצר ותמיד היינו נהנים והיה מאוד כיף. אמי הייתה מכינה לנו בובות מכל מיני חוטים או סתם סמרטוטים ישנים והיינו משחקים עם הבובות האלה. אני מאוד אהבתי לרקוד ולסרוג. לפעמים הייתי סורגת דברים לאחים שלי וגם כל מיני דברים בשבילי.

מאוד אהבתי לאכול את הכבד שאמא שלי לפעמים הייתה עושה לנו לאכול.

את הזמר אלביס  פרסלי שמאוד מאוד אהבתי וכל הזמן הייתי שומעת את השירים שלו ונהנית מהם.

לא נראה לי שהייתי בגן בכלל אולי בבית הספר אבל בגן לא. זה קצת מוזר מפני שיש כאלה שאומרים שהם היו בגן ולא בבית ספר אבל אני דווקא עשיתי את ההפך ונראה לי שבית ספר שלמדתי בו בבאר יעקוב היה הרבה  יותר טוב מהגן . היו לי הרבה חברות בבית ספרי שבהתחלה  הוא היה בבית כנסת מפני שלא היה מקום. היה שדות והיינו משחקים שם הרבה.

למדתי רק 8 שנים עד כיתה ח' וכשסיימתי את כיתה ח' הלכתי לעזור לאבי שעבד בקיוסק הוא היה מוכר תה לעובדים שם. עזרתי לו.

כשהייתי אמורה ללכת לצבא,לא הלכתי מפני שהייתי דתייה ולדתיים לא נתנו להם ללכת לצבא אז לא הלכתי. התחתנתי והכרתי את בעלי דרך חברתי ונולדו לנו ילדים כשהייתי בת 23.  3 ילדים, 2 בנות ובן אחד והבן שלי הוא היה האמצעי במשפחה וכיום הוא אבא של נכדתי (עמית). 

בעלי מאוד אהב את הצבא והוא היה מפקד, הוא היה מורעל על הצבא , הוא היה מפקד טנקים ובאחת המלחמות הוא נפצע והוא לא סיפר לי ,אז היה מישהו שאמר לי שהוא נפגע והוא נמצע באיזה שהוא בית חולים והלכנו לבקר אותו ולראות אותו ואמרו לנו שהוא נפצע בגב והוא היה צריך להישאר כמה זמן בבית חולים אבל הוא לא יכל לשאת את זה שהחברים שלו נמצאים בצבא ונלחמים עכשיו והוא כאילו בנופש, לכן, פשוט ברח מבית החולים וחזר אל הבסיס.  הוא קיבל הלם קרב וזה הכניס אותו לדיכאון עמוק, הוא היה בהרבה מלחמות כמו שלום הגליל.

 

האירוע שמאוד אהבתי הוא היה אירוע סיום כיתה ח' והיה ממש כיף וטוב ואני זוכרת אותו מאוד אבל יש לי עוד אירוע שאני זוכרת אותו ממש טוב אבל הוא היה אירוע לא משמח, אלא עצוב. לפני 40, 50 שנה ,בזמן הזה הייתי נשואה והייתה לי אחות שהיא לא הייתה מדברת  היא הייתה במוסד, אמרו לנו שהיא נפטרה בעקבות המחלה שהייתה לה ולא אמרו לנו כלום רק אחרי שקברו אותה אז סיפרו לנו על המחלה שלה.  

 

עכשיו אנחנו חוגגים אירועים שמחים אז יש לנו כל מיני תלבושות שאנחנו לובשים במיוחד לאירועים של חתונות,  בר או בת מצווה, וכל החגים שאני ממש אוהבת הם כמו חג סוכות, חנוכה, יום העצמות ופסח  ואני אוהבת אותם מפני שכל המשפחה שלי ביחד ואנחנו חוגגים ביחד וזה ממש כיף. האירוע הכי מיוחד שלי הוא היה הבר מצווה של הבן שלי אייל וזה היה מאוד מרגש ומשמח כמובן וכל החתונות והלידות של הילדים שלי .

 נסעתי לחו"ל 4 פעמים ,ליוון, פריז, איטליה ומצרים ומאוד נהניתי שם. ראיתי מדינות אחרות והיה לי מאוד כיף.

 

 אני  אוהבת ילדים וכמובן את הילדים שלי והנכדים שלי ואני מאוד אוהבת להיות איתם ולהינות איתם וגם ללמוד כמו שאני לומדת עכשיו כל מיני דברים כמו מחשבים וגם אני רוצה ללמוד בעתיד  אנגלית יותר טוב ואני חושבת שמי שלא לומד אין לו עתיד אז בגלל זה אני חושבת שצריך ללמוד טוב אז תלמדו בשביל להגיע להישגים גבוהים.   וזה הסוף…

 

תשע"ו   2016