מאגר סיפורי מורשת

אני, סבתא אביבה נולדתי בחיפה לפני קום המדינה. הורי: אבי –  גדליהו לבית לאופגס ז"ל , ואמי – פרומה לבית בורנשטיין ז"ל עלו לישראל, 8 שנים קודם להולדתי.

הם הגיעו לחיפה ביום כיפור שנת תרצ"ו (1936). אלו היו ימי המאורעות בארץ ישראל – פרעות תרצ"ו – תרצ"ח. הם לא הורשו לרדת מהאוניה במוצאי יום הכיפור, בגלל המהומות בחיפה , הערבים התפרעו ליד הנמל. יומיים אח"כ ירדו והתקבלו בברכה, לקראת חג הסוכות, בבית דודי משה, ז"ל, אחיו של אבי, אשר עלה ארצה בשנת 1933. על האוניה התפללו מהמחזור של יום כיפור שהביאו אתם מוורשה. המחזור הודפס בשנת 1912.בדפוס האחים לוין אפשטיין ברחוב גנשה 5. המחזור בן 105 שנים אינו הספר העתיק ביותר שהביאו אתם ואשר שמור אצלי עד היום. הספרים העתיקים ביותר השמורים בביתי באהבה, אשר הביאו אתם, הם ששת סדרי משנה ברורה, שהודפסו בפולין בשנת 1907, כיום בני 110 שנים. סבתי רחל אם אמי, העניקה אותם לאבי ללימוד ומשמרת בארץ ישראל.

המשנה ברורה הייתה שייכת לבעלה,  סבי, יעקב דוד בורנשטיין. סבי נהרג במלחמת העולם הראשונה בשנת 1916, כאשר הגרמנים כבשו את וורשה, בפעם הראשונה. באותה מלחמה לפני מאה שנים, עדיין לא היו מטוסים, ובוודאי לא מטוסי קרב. אבל הגרמנים הטיסו מעל וורשה צפלין, ובו חיילים חמושים. החיילים ירו בתותח מעל הגזוזטרה (מרפסת בולטת), עליה עמד סבי לצפות ב"פלא" הצפלין הטס בשמי וורשה.  הפצצות הרסו את המרפסת וסבי  יעקב ההרוג נפל לרחוב. אמי התייתמה בגיל 4. אחיה יהודה לייב היה בן שנתיים, וסבתי רחל הייתה בהריון עם ילדה השלישי. כאשר נולד, נקרא על שמו של אביו ההרוג, יעקב. סבא רבא שלי. אביו, יצחק מאיר בורנשטיין היה עד בחתונת נכדתו, אמי, הכתובה של הורי מה' אלול, תרצ"ו שמורה אצלי.

בכתובה מצאתי כי סבא רבא שלי, העד נרשם בשם אביו, יהודה – ובזכות הכתובה למדתי על סבא רבא-רבא שלי יהודה. לקראת הנסיעה הקרובה לארץ ישראל העניק סבא רבא לאבי סידור  מעוטר בהקדשה אישית בכתב ידו. לא נותרה תמונת סבא אך כתב ידו של סבא רבא יצחק מאיר, מאיר כל השנים, גם כיום את הזיכרונות מבית אמי בוורשה פולין.

בדף הראשון של הסידור, סביב סביב רשם סבא רבא: " מאת זקן ר' יצחק מאיר בורנשטיין. קונה מרום להלל בגרותי, לשבח את בורי (בוראי)  וקוני בשירות ותשבחות. לאל השבחות הבורא את עולמו בעשרה מאמרות. מאת זקונ (זקן = סבא) יצחק מאיר בוראנשטיין". בסידור וגם במחזור וגם בששת סדרי משנה ברורה מודפסים שמות בתי הדפוס וכתובתם בוורשה. במפה של וורשה, האחרונה מתקופת המרד בגטו, אני מוצאת את כל הכתובות, ברחובות היהודיים של פעם. כיום, לאחר המלחמה הכול הרוס, לא נותר זכר לבתים ואף לא לרחובות, אך במפה מוצאים את האזור היהודי בו חיו הורי.

בארץ ישראל, לאחר שנודע על כישלון מרד גטו ורשה, ורציחתם של כל היהודים שנותרו בגטו, כ"פתרון הסופי" לבעיית היהודים המפריעים לעולם הנאור, כפי תפיסתם של הנאצים, ימ"ש – נודע גם להורי על הגורל האיום והעצוב של משפחתם. אז פסק אבי להתפלל בסידור, טמן אותו במקום מבטחים, ועבר להתפלל בסידור חדש. רק לאחר פטירתם של הורי, כאשר התחלתי לשמר את כל הירושה התרבותית של מאות הספרים בספרייתי מצאתי את הסידור, ושאר הכתבים שהובאו מפולין בעת העלייה.

מצאתי גם את ששת סדרי המשנה שמסרתי אותם לכריכה חדשה ומשמרת. מצאתי אף עותק של עיתון ילדים "בן-ארצי" (הודפס בדפוס "הארץ" בארץ ישראל), משנת תרפ"ו 1926. העיתון נשלח אל בית אבי, שם באותה שנה היו אחיו ואחותו התאומים – דוד וציפורה, בני 4 שנים.  את הילדים הצעירים לימדו עברית באותם שנים, כדי להכינם לקראת העלייה ארצה. גם אבי דיבר עברית טובה בעת עלייתו.

אני נולדתי בדיוק שנה לאחר נפילת הגטו בוורשה, באביב.. הורי החליטו לתת לי את השם אביבה, כדי לסמל התחדשות. גם אי אפשר היה לקרוא לי על-שם כל הנספות: סבתות, דודות, בנות דודות. וכך אני, אביבה כל אביב, נזכרת באסון המשפחתי, באסון הלאומי והעיקר – בהתחדשות. הורי הקימו משפחה חדשה, אני ממשיכה אותה וכיום במשפחתנו גם נכדים. אמתי, נכדי היקר, הוא דור שמיני לסיפור שלנו. מאז סבא-רבא שלי: יצחק מאיר בן יהודה, מעניק הסידור היקר.

הקרובים לא אינו, אך הספרים הקדושים והיקרים הם עדות חיה, למשפחה אוהבת ישראל, אוהבת השפה העברית והארץ.

הבטחתי לאמתי נכדי, הכותב אתי היום את הסיפור הנפלא של "הסידור", כי ביום הבר-מצוה שלו, יקבל למשמרת את הסידור. אמתי יהיה בן י"ג שנים והסידור בן נ"ד (84) שנים.

הזוית האישית

תחושת סיפוק גברה אצלי עם כל פגישת פעילות עם נכדי אמתי. סיפורי על חפצים ואירועים מתוך חיים משפחתנו במאה שעברה, פגשו את אוזניו קשובות ואת ליבו סקרן ומעונין. מצאתי עצמי מרחיבה ומסבירה ואת עיניו נוצצות וסופגות כל מילה. חשתי חיבור רגשות עמוק מעל מקלדת וצג אל חוויות מתקופת עט ונייר. הספרים העתיקים, כתבי הקודש, השמורים במשפחתנו, איחדו את הזיכרונות שלי לאלו שיאצור נכדי. סקרנו שבעה דורות: אני מגשרת עבר, ואמתי קושר את היסודות לבניין העתיד. המפעל מבורך. אוצר משפחתי ולאומי.

סבתא אביבה אלופי לבית משפחות בורנשטיין ולאופגס. חיפה, אדר, תשע"ז.

תמונות מביקור בבית ספר נתיב אליעזר כרמל, חיפה