מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

הסבא הכי טוב בעולם

סבתא מירלה והנכדים מאיה ורועי
סבתא מירלה וסבא מנחם
קורות חייו של מנחם קורן ז"ל

רועי קורן, מאיה ליכטיג קורן: סיפורנו מוקדש לסבנו האהוב זכרונו לברכה.

סבא מנחם נולד במושב אביחיל מושב של חיילים ששרתו בגדודים העבריים במלחמת העולם הראשונה. אביו, ישראל קורן הגיע למושב בשנת 1933 כחיל משוחרר.

ישראל קורן, סבא רבה התגייס יחד עם 51 צעירים מארגנטינה ובשנת 1918 הם הפליגו על האוניה "דמררה" מארגנטינה לנמל ליברפול שבאנגליה. האוניה הגיעה לנמל ב-5.11.1918  זאת לאחר שנענו לקול קורא שחבר פנחס רוטנברג להתנדב לגדוד עברי שישרת בצבא הבריטי  (גדודים  39,38 ו-40 של הקלעים המלכותיים).

ישראל קורן נולד מחוז ווישקביץ בסרביה בשנת 1888. לאחר פרעות קישינב הגרו הוריו לארגנטינה במסגרת מפעלו של הברון הירש.  בשנת 1891 ייסד הברון מוריס דה הירש את ארגון יק"א שרכש  קרקעות עבור מפעל התיישבות חקלאי. עד 1896 יושבו בארגנטינה כ–10,000 יהודים. עוד לפני יוזמתו של הברון הירש כבר ישבו יהודים מעטים ביישובים החקלאיים: מויזסוויל (Moisesville), אארונוויל (Aaronville) ומוֹניגוֹטֶס הברון הירשניסה לרכוש אדמות מתאימות לעיבוד חקלאי וכך הוקמה גם מאוריסיו (Mauricio) ובמקביל תמךהברון בדרכים שונות ביושבי שלושת היישובים במִלווים או בסיוע כספי ישיר. הוריו של סב בסבי הגיעו לאזור  מויזסוויל ושם הקימו חוה חקלאית.

סבא רבא שלי, ישראל הצטרף להוריו בגיל 20 וזאת משום שנשאר לעזור לסבו וסבתו ושם לאחר מות אביו לקח על עצמו את ניהול החווה.

במלחמת העולם הראשונה לא הצליחו מתנדבי ארגנטינה ובהם סבא רבא שלי להשתתף משום שכמה ימים לאחר שהגיעו לאנגליה, בתאריך 11.11.1918 חתמה גרמניה על הסכם שביתת נשק. המגויסים הגיעו לפלשתינה ושם עסקו באבטחת מתקנים צבאים. סבא רבא הגיע כחייל לגדוד קלעי המלך 39, הוא היה חייל בצבא הבריטי. סבא שלי השתחרר מהצבא ועלה לתל-חי לעזור למגינים על המקום יחד עם עוד תשעה מתנדבים מארגנטינה.

סבא רבא שלי השתתף בקרב תל-חי.כשטרומפלדור נהרג נסוגו 34 מהלוחמים לכיוון לבנון ואחרי חודש הוחזרו לארץ.

סבא מנחם נולד בשנת 1937 למציאות לא קלה. בשנת 1933 עלו לקרקע 17 משפחות וכל אחת מהן קבלה 8 דונמים למטעים ו-2 דונמים לבניה. המבנים בהם גרו לא היו מבני קבע, לא היה חשמל, השירותים היו בחוץ ובדרכים היו דרכי עפר.

סבא מנחם היה הבן הרביעי. ראשונים נולדו התאומים דינה ושמעון אך הוא נפטר בגיל חצי שנה. אחריהם נולד גדליה וסבא היה הילד הרביעי. אחריו הצטרפה למשפחה בת הזקונים חנהל'ה.

סבתא רבתא הייתה יצירתית בניסיון לפרנס את המשפחה. משק החי כלל עזים פרה והיא הייתה חולבת אותם ומכינה מהם מוצרים אותם הייתה נוסעת למכור בעיר הסמוכה נתניה.

כשעלה סבא לכיתה א' הכיתה הייתה רב גילאית כי אחת לשלוש שנים נפתחה כיתה והם היו 11 ילדים. גם צוות המורים היה קטן וכלל שלושה מורים (כולל המנהל). בסיום יום הלימודים היו הילדים הקטנים משחקים בחוץ עד שהחשיך. במושב לא היו כבישי אספלט ואוטובוס היה נכנס לישוב פעם או פעמיים ביום ולכן הוא היה אטרקציה. לפעמים הוא היה שוקע בחול והילדים המשחקים (תופסת או מחבואים)  הפסיקו את משחקיהם ועזרו לדחוף אותו. לפעמים כשהיה משעמם היו עורמים ערימות חול, מחכים שהאוטובוס יגיע וישקע ואז נחלצים לעזור לו. כששקעה השמש חזרו הביתה ומכיוון שלא היה חשמל היו מכינים את השיעורים לאור עששית.

כשסבא היה בן 8-9 הוא החל לעזור בעבודות המשק. בבוקר לפני בית הספר היה סוחב  את כד החלב הכבד ומביא אותו למחלבה. כשחזר מבית הספר אכל מהר ויצא לעבוד בפרדס. בחורף היו קוטפים את הפרי ובקיץ היו משקים את העצים.

השקית הפרדס לא הייתה עם צינורות אלא באמצעות תעלות מים. בסוף החורף היו מכינים את הפרדס להשקיה.מסביב לכל עץ היו חופרים גומה ובין העצים היו יצרו רשת תעלות. את המים היו מזרימים לתעלות והיה צורך לכוון את זרימתם: לפתוח את הגומה לעץ עד שהתמלאה הגומה ואז בזריזות לחסום את המעבר ולרוץ לפתוח מעבר בגומת העץ הבא. אי אפשר היה להפסיק את ההשקיה. והיא נמשכה יומיים כל פעם. את שיעורי הבית היה מכין בערב, לאור עששית.

כשהגיע לגיל 13 חגיגת הבר מצווה שלו הייתה עליה לתורה וארוחה משפחתית חגיגית. סבא קבל מתנה זוג אופנים!!!! סבא סיים בית ספר עממי (עד כיתה ח') ומאד רצה להמשיך ללמוד לימודים תיכוניים. לשם כך עשו באותו תקופה מבחנים וסבא עבר אותם בהצלחה אך הוריו שהתקשו להביא פרנסה הביתה בקשו שבבוקר יעבוד ויסייע בפרנסה וילמד לימודי ערב בנתניה.

סבא עבד יום שלם עבודה פיזית קשה בהוצאת פרי מהפרדסים עם סוס ועגלה. הוא היה צריך להעמיס קופסאות עץ "בוקסות" מלאות פרי הדר על העגלה, להוציא אותם מהפרדס ולהעמיסם על משאית. בסיום העבודה היה עליו לרכב על אופניו אל העיר הגדולה נתניה ולהתחיל ללמוד. סבא לא הצליח להתמודד עם העייפות ושיעורים מתי?

סבא חדל ללמוד ועד גיוסו לצבא עבד כעוזר לרכז הפרדס ובמנהל קבוצת קטיף במושב. ממשכורתו דאג לאחותו הקטנה שרצתה ללמוד נגינה, קנה לה האקורדיון ודאג לה לשיעורים(עד היום הזה אחותו מנגנת באקורדיון בגן שהיא מלמדת).

בספטמבר 1956 התגייס לשרות צבאי. לאחר טירונות של חצי שנה וקורס מכ"ים הוא אותר כמי שמתאים לקצונה. קורס הקצינים הופסק בשל מבצע קדש בתאריך 29.10.1957  והצוערים הופנו ללחימה. עם סיום המבצע קבלו את סיכות הקצינים. סבא המשיך בהדרכת טירונים וסיים את שרות החובה בדרגת סגן.

לאחר שחרורו, כיוון שהיה לו רשיון נהיגה אותו הספיק לעשות לפני גיוסו לצבא, קנה משאית וקו חלוקה והחל לחלק גז. הוא הכיר את סבתא והם נישאו בתאריך 5.7.1960 בבית העם בחרות. לאחר נישואיו הצטרף סבא למאפיה המשפחתית ובמקביל הם רכשו משק במושב משמרת כיוון שהבית היה חורבה שפצו אותו יחד עם אח שלו. המשפחה התרחבה ובאוגוסט 1961 נולדה הבת הבכורה, לאה. רק בשנת 1964 עברו לביתם  במשמרת. באוגוסט 1964 נולדה חגית הבת השניה ובנובמבר 1970 נולד בן הזקונים ישראל.

כיוון שלא התאפשר לו ללמוד כשרצה שאף לאפשר לילדיו את מה שנמנע ממנו. רכישת ההשכלה היתה חשובה לו מאד. הלימודים היו תמיד לפני הכל. אם רצה אחד מילדיו להתחמק מעזרה במשק כל מה שהיה עליו לומר הוא שיש לו שיעורים וסבא היה שולח אותו ללמוד. היה לו חשוב ששלושת ילדיו יסיימו לפחות תואר ראשון ואם ניתן גם תואר שני ושלישי. הוא נהג לומר: תעשו מה שתרצו אבל קודם תלמדו כדי שיהיו לכם אפשרויות בחירה.

שנות השישים והשבעים היו שנות עבודה קשות. בלילות יצא סבא לעבוד במאפיה והיה חוזר בשעות הצהרים, אוכל הולך לנוח וכשהיה קם היה יוצא אל המשק. בסוף שנות השבעים החליטו השותפים במאפיה לסגור אותה. חלקם הזדקן ודור צעיר לא רצה לעבוד. סגירת המאפיה לוותה בחששות לגבי העתיד הכלכלי וסבא וסבתא הרחיבו את ענפי המשק ובנו לולי תרנגולות ובענף הנוי בנו סככות של ענפים ירוקים ליצוא. יותר מאוחר הרחיבו ובנו דיר כבשים לבשר. סבא היה פעיל ומעורב בניהול המשק עד ליומו האחרון – זה היה מפעל חייו והוא היה גאה בו מאד.

סבא אוהב ומסור לנכדיו

מפעל חיים נוסף שהיה לסבא היו הנכדים. הייתה זו אהבה ממבט ראשון עם כל נכד ונכדה. סבא וסבתא היו סבים מעורבים מאד בטיפול ובגידול ששת הנכדים הראשונים. הם שמרו על הנכדים יום יום לפחות עד גיל שנה ולאחר מכן סייעו בהסעות למעונות, לגן, לבית הספר, לחוגים, לשיעורים פרטיים. כשנכד היה חולה מובן מאליו שהוא יכול להבריא רק אצל סבא וסבתא.

מקבלים תעודה – קודם כל מביאים לסבא שיראה ויגיד כל הכבוד!!!!

סבא ידע הרבה דברים במיוחד איך פועלים מכשירים ואיך מתקנים אותם. וזה נורא כייף שסבא שלך יודע איך לתקן פנצ'ר בגלגל של האופניים או לסדר משהו אחר שהיית בטוח שאי אפשר לתקן אותו.

לפני כחמש שנים חלה הדרדרות מצבו הבריאותי של סבא והוא החל בטיפולי דיאליזה שלוש פעמים בשבוע בבית חולים. למרות הקושי המשיך לתפקד כרגיל ביום-יום. לטיפולים נהג בעצמו והתעקש שלא ליפול לנטל על ילדיו. בתחילה המשיך גם בפעילות במשק – פתיחת מים בשטחים, אריזת ענפים ירוקים למשלוח ובקרת איכות על עבודת הפועלים. כשרצה להרגע ולנקות את הראש היה לוקח את הטנדר והיה יוצא לסיור בשטחים.

סבא מנחם קורן הסבא הכי טוב בעולם

הזוית האישית

סבתא מירה:  מאוד נהניתי לעבוד עם שני הנכדים המקסימים, סיפרתי להם על החיים של סבא שהם לא ידעו: על הילדות, הצבא ועוד… הם הקשיבו והתענינו מאד.

מאיה: מאוד נהניתי לעבוד עם סבתא ורועי על המצגת של סבא. למדתי דברים שלא ידעתי על סבא ועל חייו.

רועי: עבדנו עם סבתא שסיפרה לנו על סבא. נהניתי ללמוד דברים חדשים על סבא, על ההיסטוריה של המשפחה שלי, על סבא רבא ועל היסטורית חייו ה"מגניבה" והקשה. שהיה בקרבות תל חי, על הלידה המוזרה של סבא ולגלות דברים חדשים שלא ידעתי עליהם. עוד יותר נהניתי לעבוד עם מאיה ועם סבתא ולגלות דברים חדשים שלא ידעתי עליהם

תודה מיוחדת לאילת שחק ולעידית שליוו אותנו במהלך העבודה. 

מילון

אבו רודס
עיירה במחוז דרום סיני במצרים על חופו המזרחי של מפרץ סואץ

ציטוטים

”מפעל החיים של סבא היו הנכדים. הייתה זו אהבה ממבט ראשון עם כל נכד ונכדה. “

הקשר הרב דורי