מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

הנס שקרה בעלייה לישראל

עזרא בפעילות בבית הקשיש
דנה משוחחת עם עזרא
סיפורו של עזרא סיט

מיקי גמינר ודנה חוזז: "אנו משתתפים השנה בתכנית הקשר הרב דורי. במסגרת התכנית "אימצנו אזרחים ותיקים בבית הקשיש. שם פגשנו קשיש ושמו עזרא סיט . במהלך הפגישות עמו, שמענו את סיפוריו"
 
סיפור המסע מסוריה לארץ ישראל

שמי עזרא סיט, נולדתי בסוריה בעיר חלב. היו לנו חיים טובים, גרנו בבית גדול. אבא אמא ועשרה ילדים, חמישה בנים וחמש בנות.
 
כיצד נולד רעיון העלייה לארץ ישראל?

עד גיל 16 גרתי בסוריה עם עוד תשעה אחים ואחיות, ארבעה בנים וחמש בנות. באותה עת התחילו דיבורים בקרב הקהילה היהודית על ארץ ישראל ועל קיבוץ. בסוריה התחילו פרעות נגד יהודים, רוב חברי ברחו ארצה, אז החלטתי לברוח גם. הורי לא נתנו לי לברוח ובכל פעם שניסיתי הם החזירו אותי הביתה.

כשהייתי בגיל  16, בבית הספר, באו מדריכים פעילים מארץ ישראל. הם סיפרו לנו על ארץ ישראל ועל החיים בקיבוצים בארץ ישראל. אני השתכנעתי  מהסיפורים ששמעתי ורציתי לעלות לישראל. הוריי התנגדו מאוד, גם אחי הגדול התנגד. הוריי אמרו שיש לנו הכל בסוריה: בית , עבודה , כסף וחיים טובים, ואילו בישראל אין כלום.
 
אותי הם לא שכנעו, עדיין רציתי לעלות לארץ ישראל ולחיות בקיבוץ. חבריי רצו גם כן לעלות איתי לארץ ישראל.
כך נולד רעיון העלייה לארץ ישראל. 
 
העלייה לארץ
בהיותי בן 17 החלטתי לנסות לברוח שוב והצלחתי, עליתי על אנייה גדולה. היינו 93 אנשים; ילדים נשים וגברים כולם עלו לארץ. פנינו למדריכים והודנו להם שכולנו מעוניינים לעלות לארץ ישראל.  המדריכים, נציגי הסוכנות, הם הציעו לנו שתי הצעות:
הצעה ראשונה: "מי שרוצה לעלות עוד היום, מיד,  ישלם 1000 לירות".
הצעה שנייה: "מי שרוצה לעלות בעוד חודש ישלם 500 לירות."
אני בחרתי  בהצעה הראשונה, לעלות  עוד באותו יום. הודעתי לאמי שאני מפליג היום לארץ והיא  כמובן התנגדה. בלילה אני וחברי ברחנו מהבית. הגענו לנמל ושם פגשנו את שאר חברי המשלחת. הם העלו אותנו לאנייה, שתיקח אותנו לבירות ומשם נמשיך בהפלגה לעכו.
 
יצאנו מסוריה ללא רישיונות ועלינו לאוניה . לאחר 7 שעות של הפלגה, התרוקן הדלק באוניה, נגמר הדלק. האנייה נעצרה. חיכינו לה יום ועוד יום והאנייה התחילה להתנדנד. אחרי 3 שעות נהיה חור באוניה והמים נכנסו עד לרגליים. האנייה עמדה לטבוע. לא היה אוכל ושתייה וכדי לשרוד שתינו מי ים. 
פתאום ראינו שני לויותנים באורך של 20 מטר כל אחד. הם שחו משני צידי האנייה והזיזו אותה.
אחד מנהגי האנייה שלף אקדח כדי להרוג את הלוויתנים ואיש אחד אמר לו " עצור, אל תירה בלוויתן הוא יכול להיתקע באנייה".
 
שני הלוויתנים התחילו להניע את האנייה ולדחוף אותה עד לעכו .אחרי 3 ימים בים ירדו בעכו בלי הכרה עייפים ורעבים. הוציאו אותנו מהאנייה ושלחו את כולנו לחיפה ואחר כך כל אחד פנה למקום אחר. כאשר התקרבנו לחוף והלוויתנים לא יכלו להתקרב עוד הם התחילו לדחוק את המים עם סנפיריהם והאנייה הגיעה לחוף וכך הם הצילו את חיינו. כשהגנו לקיבוץ זיו בארץ ישראל היינו תשושים ונתנו לנו שם לשתות לאכול ולישון ולאחר מכן לקחו אותנו לשער העלייה

אני הצטרפתי לאחותי שכבר הייתה בישראל וגרתי אצלה במשך חצי שנה. אחר כך הצטרפתי לצבא, שירתתי שנתיים אצל אריק שרון שהיה ה מ"פ שלי.
עבדתי בחנות בגדים 40 שנה,
קניתי דירה ברמת השרון ונולדו לי שלוש בנות. שתיים מהבנות גרות באמריקה ו1 ברמת השרון.
 
תשע"ה
 

מילון

לירה
מטבע שקדם את השקל.

ציטוטים

”הורי אמרו שיש לנו הכל בסוריה, בישראל אין כלום, אבל עדיין רציתי לעלות לארץ“

הקשר הרב דורי