מאגר סיפורי מורשת

כשהייתי בן שנתיים וחצי, אמי אחותי ואני נסענו לביקור משפחתי בפולין.

אמי התגעגעה למשפחתה וכך גם ההורים שלה, סבא וסבתא שלי.האחים והאחיות שלה התגעגעו אליה ואלינו. סבא שלי היה סוחר עצים אמיד ויכול היה להרשות לעצמו לשלוח לנו כרטיסי נסיעה לפולין, מהארץ לפולין ובחזרה.

היום כדי להגיע לפולין טסים במטוס, אבל בשנות השלושים לא היה מקובל לטוס. טיסה היתה אמצעי תחבורה חדיש, שרק מעטים השתמשו בו.לכן הפלגנו לפולין באונייה מנמל חיפה לנמל "קונסטנצה" שברומניה, ומ"קונסטנצה" נסענו ברכבת לפולין.כשהגענו, סבא שלי חיכה לנו בעגלה ליד תחנת הרכבת ומהתחנה נסענו אל העיירה שנקראת "נרבקה" על שם הנהר "נרבה" אשר העיירה נמצאת על אחד מגדותיו.

השמחה היתה גדולה כשהגענו אל בית המשפחה. שהינו בפולין כחצי שנה. אני זוכר שאהבתי מאוד לעמוד ליד החלון ולראות את השלג היורד. כשהתקרב הזמן לנסיעה חזרה, סבא סבתא שלי ואחים של אמי ניסו לשכנע אותה להישאר בפולין, בעיקר כי בארץ (ישראל) יש סכסוך גדול עם הערבים והמצב שם מסוכן, ונוסף על הכל, קשה מאוד להתפרנס, ואילו בפולין, בעיירה, סבא יכול לעזור לקיום המשפחות.

אמי הייתה מאוד החלטית ונחושה ואמרה להם שעל אף הקשיים בארץ היא מעדיפה לחזור ארצה בעיקר בגלל שאבי נשאר בארץ וכן בשל סימני האנטישמיות גברו בפולין מאז עזבה ועלתה לארץ ישראל. ואכן, לאחר חצי שנה, נפרדנו מהמשפחה וחזרנו ארצה.

זמן לא רב אחרי שובנו לארץ פרצה מלחמת העולם השנייה ובתוכה השואה.הגרמנים החלו בפעולות ההשמדה וכל המשפחה שלנו אשר נותרה בפולין הושמדה. לו אמי הייתה משתכנעת ונשארת בפולין, גם אנחנו היינו מושמדים.

לסיכום, סבא שלי, אמו ואחותו ניצלו בזכות תחושותיה של האם, אשר עמדה על החלטתה לחזור לארץ ובשל כך, אני, אחיותי ואבי קיימים!

סבי ומשפחתו בחצר הבית בפולין.

הזוית האישית

נטע: אני מאוד נהנתי לשבת עם סבי ולהקשיב לסיפורו ולהשכיל ממה שסיפר. אני מאחלת לו עוד הרבה שנים של סיפורים וכיף ביחד.

סבא יצחק: בכל פעם שאחד מנכדי מבקש לשמוע ולהנציח את הסיפור, אני מרגיש איך גלגל הזמן סובב לאחור ואני שוב חי את החוויה.