מאגר סיפורי מורשת

כפר חיים מושב עובדים בעמק חפר עלה על הקרקע בשנת 1933.

הורי פנינה ועמנואל הגיעו לכפר חיים בשנת 1946 מתל אביב עם שני ילדים אילן אחי הגדול שהיה בן 8 ואני הייתי בת שנה. באותה תקופה המשק בכפר היה משק מעורב.

ממה מתפרנסים? משק מעורב שהכיל מספר ענפים בהיקף קטן. כך אפשר היה לעבוד עבודה עצמית וגם לספק את הצרכים הכלכליים של המשפחה. רפת, פרדס, ירקות, לול ומספוא. קיבלנו משק פעיל אבא ואמא בעזרת אילן הפעילו את המשק אבא עמנואל בנוסף לעבודה במשק עבד גם כחשמלאי בכפר לפי צרכי החברים כשאילן עוזר לו.

באותה תקופה חלבנו את הפרות שלוש פעמיים ביום את החלב היו אוספים בכדים  ומובילים בעגלה רתומה לסוס למחלבה. בין חליבה לחליבה ההינו מוציאים את הפרות לחצר שם היו מקבלות  אוכל ומים ואנחנו היינו מנקים את הרפת. בשבת לא היו אוספים את החלב במחלבה בכדי שלא יתקלקל ( יחמיץ ) היינו משתמשים בכלי שנקרא סיפורטור – מפריד בין חלב שמן לחלב רזה החלב השמן הפך לשמנת ומהחלב הרזה עשינו גבינות לשימוש ביתי. בשנות החמישים התחילו להשתמש במכונות חליבה חשמליות והעבודה הפכה קלה יותר. מבנה הרפת הישן עדיין נמצא בחצר ושרידי רישום שמות הפרות עדיין נמצא על הקיר.

היה לנו לול דומה ללול חופש היום התרנגולות היו מסתובבות חופשי בחצר היו מאכילים אותן פעם ביום בתערובת וגרעינים. את הביצים היינו אוספים בתבניות. מרכזים אותן בארגזים מיוחדים את הארגזים היו אוספים במחסן ביצים והמשאית הייתה מעבירה את הארגזים לתנובה. היינו מקבלים אפרוחים בני יום שרק  בקעו מין הביצים, מגדלים אותם במבנה שנקרא בית אימון היתה בו כיפה גדולה מחוממת כמו תנור ובימים הראשונים היו מרכזים את האפרוחים מתחת לתנור לחימום. אחרי כשבועיים היינו מעבירים אותם ללול פתוח. אחרי מספר  שנים התחילו לגדל תרנגולות בסוללות. העבודה שלנו כילדים היתה לעזור בחלוקת התערובת ואיסוף הביצים. אם רציתי לסיים את העבודה מהר יותר חברה היתה באה לעזור לי לאסוף ביצים ואז יכולנו ללכת לשחק.

גידלנו ירקות לפי עונות השנה בחורף: כרוב וכרובית בקיץ: עגבניות, מלפפונים, פלפלים, חצילים. כילדים עזרנו בשתילת הירקות ואיסופם. בחורף כשהאדמה היתה בוצית לא פעם שקענו בבוץ ואיבדנו את המגפיים …..תמיד היינו זקוקים לחילוץ….גידלנו מספוא לפרות –תלתן אספסת תירס  וחיטה ושעורה שהיו עורמים לחציר וקש ומאכילים בהם את הפרות. את הירק היינו מובילים מהשדה לחצר עם סוס רתום לעגלה ואם היה נמאס לו לחכות לנו היה חוזר לבד לחצר ומשאיר אותנו בשדה…

בשנת 1966 מוטי הצטרף למשפחה (סבא שלי) ב1969 החליטו לחזור ולגור כפר חיים ולעבוד במשק יחד עם סבא עמנואל וסבתא פנינה. מוטי עבד במשרד החקלאות כמהנדס שעוסק בתכנון ובקרת אקלים בלולים וחממות ומימי עבדה כאחות. יחד עם העבודה מחוץ למשק המשיכו לנהל את המשק החקלאי.

בכפר חיים נולדו צור (אבא שלי) 1970, רועי 1974, עדי 1980.

השינויים במשק היו: גידול רוסקוס ליצוא במקום חלק מה הפרדס. במקום ירקות גידלנו מטע של אפרסמונים. לרוסקוס הוספנו אספרגוס (ענפים ירוקים ליצוא). הילדים עזרו בכל העבודות במשק: איסוף ביצים, האכלת העופות, מיון ואריזה של רוסקוס ואספרגוס, קטיף מיון ואריזה של: אפרסמונים.

עם השנים נולדו הנכדים שגדלו במשק ועזרו בעבודות השונות לפי הצורך כמו ההורים שלהם. רון- 1998, גל- 2000, נועם ( אני) – 2006, אליהם הצטרפו ילדיהם של רועי ואורנה במושב קידרון: איתמר- 2005, אוהד- 2008, ארבל- 2012. ילדיהם של עדי ואסף: אמיר- 2013 ושחר- 2015 שגרים איתנו בכפר חיים.

בשנים האחרונות הפעילות במשק עברה שינוי במקום גידולים שונים יש לנו מטע פקאנים. צורת החיים במושב מעניקה לילדים ולהורים פעילות חברתית ענפה. בשעות הפנאי הילדים מבלים ומשחקים יחד. את החגים עורכים יחד כל חברי המושב ילדים ונוער.