מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

המשפחה חיה בפינלנד משנת 1800

אני, אחותי, אחותי וסבתי
סבי וסבתי
סבתי למדה בבית הספר היהודי שבהלסינקי, שם למדו גם תורה
סבתי מישל נולדה בעיר הלסינקי, בירת פינלנד, בשנת 1948, לאימא גרטה ז"ל ולאבא הרי יעקב. סבא רבא חגג השנה, 2014, יום הולדת 90. לסבתי שני אחים צעירים ממנה: דניס (דנו) ויואל (לולי). המשפחה חיה בפינלנד משנת 1800. את חופשת הקיץ היו מעבירים במשחקים, שחייה באגם הקר, והיו מטיילים ביערות: קוטפים תותים, פטל, אוכמניות, חמוציות ופטריות מהטבע, כל הטוב הזה היה בשפע מאז ועד היום. מכל הפירות היו מכינים ריבות ומיצים שהיו אוכלים ושותים במהלך החורף הקר.

סבתי למדה בבית הספר היהודי שבהלסינקי. למדו שם תורה, היסטוריה של עם ישראל וכמובן עברית, בנוסף למקצועות הרגילים, וכאשר סבתי הגיעה לישראל היא ידעה והכירה את השפה העברית, כך היה לה קל יותר להתמודד עם השפה העברית. בפינלנד, בתוך הקהילה היהודית, היו מדברים ומספרים הרבה על ארץ ישראל ואמרו להם שזו "ארץ חלב ודבש", ממש גן עדן. זו אחת הסיבות בגללן סבתי הסתקרנה לעלות לארץ ישראל ולחיות בה. סבתי לא סבלה מאנטישמיות. פינלנד היא אחת המדינות שמנהיגי המדינה שלה שמרו על הקהילה היהודית בתוך המדינה, דאגו שלא יאונה להם כל רע ושלא יפגעו בהם.

כאשר סבתי סיימה את לימודיה, היא הגיעה בפעם הראשונה עם חברתה לארץ לקיבוץ "חפציבה" – היא קצת התאכזבה וזה לא היה כפי שציפתה. אחרי זמן קצר עזבה את הקיבוץ והחלה ללמוד ב"אולפן", כבר אז החלה לחשוב על חזרה הביתה לפינלנד. רצה הגורל והיא פגשה בחור "צבר" חתיך, (את הסיפור על היכרותם נספר בהמשך), בינתיים סבתי חזרה לפינלנד אבל בתוך תוכה הרגישה שארץ ישראל זה הבית והמקום בשבילה. עבור סבתא רבתא שלי הבחירה של סבתי לעזוב את פינלנד ולחיות בארץ ישראל הייתה מאד קשה, אבל היא הבינה את הרצון של בתה ורצתה שיהיה לה טוב ושתהיה מאושרת.

בתחילת הדרך בארץ לא היה לסבתי כל כך קל להתרגל לחיים ולמנטליות, אבל בזכות בעלה (סבא שלי) ומשפחתו החמה היא התגברה על קשיי הקליטה. למרות שסבתי למדה עברית בבית ספר יהודי בהלסינקי היה לה קשה לדבר את השפה העברית אבל הא הבינה די הרבה ולכן הייתה צריכה ללכת לאולפן.

לא היה קל להסתגל לצורת חיים בארץ ולכל ה"בלגן" שמסביב. השוק הכי גדול (אחד מהם) היה לראות מנקה רחובות שהיה יהודי, הרי בחו"ל כל היהודים ממש לא התעסקו בניקיון רחובות. דבר נוסף שסבתי לא שוכחת זה שבמכולת עטפו את הלחם  בנייר עיתון. סבתי וסבי התחתנו בשנת 1968 בחיפה ונולדו להם שלושה ילדים: רמי, שירלי, אימא שלי וקרן. היום יש לסבתי ולסבי שמונה נכדים: שון, מור, רון, שי (אני), גלי, רוני ועידו ושלי הקטנה, הם אוהבים אותנו מאד מאד ונהנים להיות מעורבים ושותפים בחיינו כמה שיותר.

איך סבתא פגשה את סבא?

כשסבתי הייתה בסביבות גיל 12, המורה לעברית שלימד עברית בבית הספר שבו סבתי למדה, לקח קבוצת ילדים לביקור באונייה ישראלית שהגיעה לעגון בהלסינקי בנמל. הישראלים באונייה קיבלו את קבוצת הילדים בשמחה וחילקו להם תפוזים ושוקולדים "כשרים לפסח". אחת החברות של שהיו עם סבתי קיבלה תמונה ובה מצולמים שני בחורים ישראליים. הן החליטו בינן לחתוך את התמונה לחצי וכל אחת מהן קיבלה תמונה של בחור ישראלי. סבתי לקחה כמובן את התמונה שהבחור שהופיע בה הפך להיות סבי ברבות הימים כשהגיעה לארץ. בינתיים בשנים שהייתה עדיין בפינלנד עד שעלתה לארץ, סבתי הייתה מתגאה כל הזמן שיש לה חבר בישראל עוד לפני שהכירה אותו.

צירוף המקרים שבזכותו סבתא פגשה את סבא

עברו השנים וסבתי הגיעה לארץ ונפגשה דרך חברה עם ה"בחור" שאת התמונה שלו החזיקה בארנקה במשך שנים רבות. את תמונתו של סבא שלי שלמה, בעלה היקר.

תמונה 1
הערת המערכת:
סיפורה המרתק של סבתא מישל, שהשתתפה בתכנית עם שי הובר, בבית הספר "רבין שבעיר נשר. הסיפור פורסם במאגר הסיפורים של תכנית הקשר הרב דורי בתאריך 28.5.2014. הנה שש שנים לאחר מכן הגיע הסיפור לתקשורת "קשת 12", לתכניתה של נסלי ברדה "אחד למיליון", בתאריך 27.10.20.
קישור לכתבה ששודרה בטלווזיה:  נגד כל הסיכויים: התמונה שחיברה בין מישל ושלמה.

מילון

חפציבה
חֶפְצִיבָּה הוא קיבוץ השוכן בעמק חרוד על גבול עמק יזרעאל ועמק בית שאן. הקיבוץ נמצא בין הערים עפולה ובית שאן, ומשתייך למועצה אזורית הגלבוע. בחפציבה מתגוררים כ-400 נפשות והקהילה כוללת כ-200 חברים. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”אז אם זה לא גורל אני לא יודעת מה כן...“

הקשר הרב דורי