מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

המצור על ירושלים

סבתא נירה בצעירותה
סבתא נירה בת שנה
תקופת מלחמת העצמאות והמצור על ירושלים

סיפורה של סבתא נירה
מכיוון שסבתי לא ידעה עברית, אחי ואני למדנו אידיש כדי לדבר אתה.
גרנו במוצא עלית, לא רחוק מירושלים, מושב קטן עם 22 משפחות. כמעט  כולם כולל  משפחתנו גידלו תרנגולות,
היו מעטים שגידלו גם פרות, והשאר עבדו בעבודות שונות  גם מחוץ למושב. אך האווירה במושב הייתה מאוד
חברית וחמה.
צמוד למוצא עלית היה בית הבראה של קופת חולים שנקרא ארזה על שם הארז שהרצל נטע (ארז הרצל).
לימים באו ערבים וכרתו את הארז. מאז החלק הקטן שנשאר  מהגזע של העץ נמצא בתוך ארון זכוכית.אחרי
שערכנו לגדם העץ בדיקה בוטנית מצאו שהוא ברוש ולא ארז.
 
שם אבי היה קלמן הורוביץ. הוא  נולד בשנת 1900 בוילנה שבליטא. הוא עלה לארץ בשנת 1920 ועבד בקופת
חולים בירושלים. הוא היה איש חם, אהב ומקובל, שתמיד עזר לאנשים. במושב הוא היה מאוד  פעיל בוועד
המושב.שם אמי היה חיה, היא נולדה בשנת 1904 ועלתה  לארץ  בשנת 1926. אמי הייתה עקרת בית וטיפלה
במשק החיעם העופות והאפרוחים.
 
מכיתה א' ועד תחילת כתה ז' למדתי בבית הספר במוצא עלית. מספר הילדים היה מועט ובכל כיתה היו בין
3 ל- 4 ילדים ולמדנו 3 כיתות בחדר אחד. המורה לימד כתה אחת כל שיעור ושאר הכתות עשו עבודה עצמית.
 
בנובמבר 1947 הוכרז באו"ם על הקמת מדינת ישראל,  ומיד התחילה מלחמת השחרור(ידועה גם כמלחמת
העצמאות)ירושלים היתה נצורה כי הערבים הפגיזו את הכביש לירושלים.חיילים ערבים היו עומדים בצידי הכביש
ויורים על המכוניות. אנשינו ניסו  לפרוץ את הדרך לירושלים, אך הערבים מדיהיו עומדים על הגבעות ויורים פצצות
על המכוניות. בצידי הדרך לירושלים אפשר  לראות גם היום משורינים ומכוניות.
 
בתחילת חודש  מרץ 1948 החלה ההתקפה  על ערביי קולוניא (היום מבשרת) על מוצא. מאחר והערבים התקרבו
מאוד למוצא עלית, אנשי הפלמ"ח  שהיו בארזה( בית ההבראה של  קופת חולים שצמוד למוצא ) ,פינו אותנו הנשים
והילדים לארזה, כלומר הוציאו אותנו מהבתים ללא רכוש, ללא כלום, רק עם הבגדים שהיו על גופינו. אמי שבישלה
באותו הזמן יצאה עם נעלי בית וסינר.
 
כל הלילה היינו בארזה ולמחרת פינו אותנו באוטו משוריין לכיוון ירושלים. הנסיעה היתה קשה מאוד, כי הערבים שמו
מחסומי אבנים על הכבישים. איכשהו הנהג שלנו, בנימין אדלמן, הצליח  להתגבר על כל המחסומים, וכך הגענו
לירושלים. למי שהייתה משפחה בירושלים הצטרף למשפחתו. ומי שלא הייתה להם משפחה בירושלים, רוכזו לבתי
ספר  וכך הם חיו. אנחנו עברנו לגור אצל דודתי גולדה. לאחר שפינו אותנו ממוצא עלית הגברים נשארו להילחם עם
אנשי הפלמ"ח שהיו במקום. אבי קלמן,נפצע בזמן הלחימה ולמחרת העבירו אותו לבית חולים בירושלים. הוא שהה
כחודש בבית חולים ומאז לא חזר להילחם, אלא הלך לעבוד בקופ"ח. מיד לאחר בואו לירושלים התחילו ההפגזות
והמצור עליה. ברחוב הסמוך היה בניין לא גמור. בבניין היה מרתף ענק, שם התקבצו כ 60 איש. כל השטח היה
מלא מיטות וכך אנו בילינו את היום. מדי פעם היינו יוצאים החוצה, וכשהתחילה הפגזה מיד היינו נכנסים למרתף.
אבי עבד בקופ"ח וההליכה לעבודה הייתה מסוכנת מכיוון ששרקו פגזים מכל עבר,אלו שהלכו היו צריכים להכנס מהר
לפתחי בתים.
 
אחי מוישל'ה ז"ל שהיה אז בכתה י', וכל בני גילו, עבדו בביצורים. לא היו לנו מים או מזון. היינו עומדים בתור עם
פחים כדי לקבל  מים מבורות ירושלים 1 ליטר לנפש. כמו כן עמדו בתןרים לאוכל. האוכל  שחילקו  היה: סרדינים
ושתי פרוסות לחם לאדם. אנחנן הילדים, היינן הולכים לקטוף חובזות,שמהן האמהות היו מאלתרות כל מיני
מאכלים. לא יכולנו להתקלח כי המים המים שמשו קודם כל לשתייה, אח"כ לרחצה,ומשם עברו לשטיפת רצפות
ואז לבית השימוש.כל ברז שפתחנו היה יבש ממים. כמובן שבזמן הזה לא התקיימו לימודים.בהפוגה הראשונה
הגיעו שיירות מזון לירושלים והייתה קצת רווחה באוכל.
סוף המלחמה
בתחילת הקיץ התחילה ההפוגה ופסקה הלחימה.5 משפחות (וביניהן משפחתי) חזרו לגור במוצא עילית.
מראה הבתים היה כואב מאוד. כל תחולת הבית הייתה מפוזרת על הרצפה, ורוב הדברים כבר לא היו ברי
שימוש.היינו צריכים להתחיל הכל מהתחלה.

מילון

ביצורים
ביצורים הם מבנים צבאיים שנועדו ללוחמה הגנתית

ציטוטים

”לא היו לנו מים מזון, עמדנו בתור עם פחים כדי לקבל מים מבורות ירושלים “

”המים שימשו לשתייה, אח"כ לרחצה, ומשם עברו לשטיפת רצפות ואז לבית השימוש“

הקשר הרב דורי