מאגר סיפורי מורשת

בכ"ט בנובמבר (29/11/1947) נפלה החלטה בעצרת האומות המאוחדות (האו"מ ) – המנדט הבריטי בארץ ישראל יבוטל ויוקמו שתי מדינות עצמאיות: מדינה ליהודים ומדינה לערבים בני הארץ ("תוכנית החלוקה"). נקבע גם כי העיר ירושלים וסביבתה יוכרזו כשטח תחת פיקוח בין לאומי.

העולם הערבי על כל המדינות הסמוכות והרחוקות יותר לא קיבלו החלטה זו ופרצו במתקפה צבאית . למחרת הכרזת עצמאות ישראל ( 15/5/1948) פלשו צבאות ערב הסדירות לארץ ישראל וניסו לכבוש שטחי ישוב יהודים כדי לחסל את הישוב הצעיר. (כ-3 שנים לאחר השואה של העם היהודי במלחמת העולם השנייה).

ירושלים הייתה מוקפת מכל עבריה ישובים ערביים ששלטו בדרכי הגישה. הדרך היחידה לעיר הייתה ממערב, דרך שער הגיא אל רצועת חוף הים התיכון. כתוצאה מכך נחסם עורק תחבורה עיקרי לירושלים ואספקת המזון נפגעה, חסרו חומרי רפואה, נשק לסוגיו, מים ועוד ועוד. העיר הופגזה בתותחים ומרגמות מכל עבר. משפחות לא מעטות נפגעו מההפגזות האלו .

תושבי ירושלים במצור חלוקת מים בפיקוח, הקצבת מזון, נפט לבישול וחימום ואזעקות רבות שהריצו תושבים למקלטים. חיילי צבא הגנה לישראל (יחידות הפלמ"ח ויחידות נוספות) פרצו את הדרך לעיר בנתיב שער הגיא והכשירו דרך עוקפת ("דרך בורמה") . רבים נהרגו ונפצעו בקרבות. בהמשך המלחמה חיילי צה"ל כבשו את השכונות הערביות בירושלים עצמה. תושביה הערביים ברחו מבתיהם אל ישובים רחוקים ומדינות שכנות. רק העיר העתיקה לא שוחררה ונפלה בידי צבא הליגיון הירדני. הרובע היהודי נהרס כליל. רוב התושבים הפכו לפליטים וחלקם עברו למערב העיר ושכנו בבתים שננטשו על ידי הערביים. חלקם נלקח בשבי והוגלו למחנה מעצר קרוב לירדן ביניהם היה גם אביו של סבא שלי (משה וולפנהאוט) שהיה בתפקיד מטעם צה"ל בתוך העיר העתיקה .

ילדי ירושלים לא רק שסבלו יחד עם כל התושבים מהמצור אלא גם שולבו בתפקידים שונים כדי לעזור ללוחמים. ביניהם נהרג חבר של סבא איליה ושמו אלישע בן דויד. בן 12 וחצי היה בנופלו וצה"ל החליט לתת לו דרגה כלוחם בוגר – "טוראי בחיל הרגלים". אלישע נקבר בחלקה הצבאית בהר הרצל וצויין באתר "יזכור". סיפורו של אלישע בן דויד זכה לספר שכתבה רעיה בלטמן "אלישע" והפך לתופעה נלמדת בכיתות בית ספר יסודי בירושלים. תלמידים רבים בכל שנה כותבים עבודות מיוחדות לכבודו וחלקם מניחים עבודות אלו על קברו בהר הרצל ביום הזיכרון לחללי צה"ל.

קישור לאתר "נזכור את כולם" של משרד הביטחון www.izkor.gov.il/  (נפל בשנת 1948. שם האם: אסתר. שם האב: צבי)

שִׁיר שֶׁאֵינִי זוֹכֵר לזכרו של טוראי אלישע בן דויד ז"ל 

הָיָה אָבִיב. כָּתַבְתִּי אָז שִׁיר לְזִכְרוֹ אֵינִי זוֹכֵר מַה נִּכְתַּב, אוּלַי אָבִיו זוֹכֵר אוּלַי אִמּוֹ. הִכַּרְתִּי אוֹתוֹ, קְבוּצַת יְלָדִים, אוֹתוֹ שְׂרוֹךְ לָבָן בַּחֻלְצָה הַכְּחֻלָּה אוֹתָן הַרְפָּתְקָאוֹת בְּסִמְטְאוֹת הַשְּׁכוּנָה. הָיָה אָבִיב מוּל בֵּית הַסֵּפֵר לְשׁוֹטְרִים מוּל אֵימַת שֵׁיךְ גַ'רַאח, מִגְרְשֵׁי הַכַּדּוּרֶגֶל מִצָּפוֹן לִשְׁמוּאֵל הַנָּבִיא מַסְלוּל בְּמִטְוָח. הָיָה מֻכְשָׁר, חַיָּל אַמִּיץ, מִתְרוֹצֵץ בִּתְעָלו­ֹת הַקֶּשֶׁר, שָׁם נָפַל. כָּךְ נִכְתַּב- שָׁחוֹר עַל גַּבֵּי מָסָךְ.

57 שָׁנִים (אַחַר-כָּךְ) אֲנִי מְכַתֵּת עֵינַי בְּ"יִזְכֹּר": "טוּרַאי אֱלִישָׁע בֶּן-דָּוִד מֵחֵיל הָרַגְלִים נוֹלָד בְּ-8.1.1936. נָפַל בְּ- 17.5.1948" וּבְחֶשְׁבּוֹן מָהִיר – בֶּן 12 וּקְצָת בְּנָפְלוֹ הַהַדְגָּשׁוֹת- שֶׁלִּי, שֶׁלּוֹ.

הָיָה אָבִיב בּוֹעֵר וְנִכְתַב לְזִכְרוֹ שִׁיר שֶׁאוֹתוֹ אֵינֶנִּי זוֹכֵר.

מתוך "מעל קווי המתח " הוצאת "קשב לשירה " 2010 ילד נוסף משכונתינו שהיה כבן 13 , יוני אברמסקי , נהרג בפגיעה של חייל ירדני –פלסטיני שצלף מבית הספר לשוטרים ( שכונת שייך ג'ארח ) אל חצר ביתו כאשר הוא שיחק להנאתו . המשורר אורי צבי גרינברג צייר את דמותו במלאת שנה בכותרת : " לזכר הנער הקדוש יונתן הי"ד " . www.laad.btl.gov.il/ קישור לאתר לזכר האזרחים חללי פעולות האיבה . תמצאו שם חדר נרות לדמותו .

בְּ-18.9.48 בְּכֶרֶם אַבְרָהָם, בְּבֹקֶר שַׁבָּת,

יֶלֶד מְשַׂחֵק בַּחֲצַר בֵּיתוֹ.

בְּעֶשֶׂר וָרֶבַע, לְלֹא שִׁלְטֵי אַזְהָרָה (אוֹ צַלָּם),

הַקָּלִיעַ הַמְּשׁוֹטֵט חָדַר אֶת גּוּפוֹ.

יוֹתֵר מִקִּילוֹמֶטֶר בֵּין הַכַּוֶּנֶת לַמְּכֻוָּן-אֵיזֶה דִּיּוּק, אֵיזוֹ פְגִיעָה.

יוֹנִי אַבְרַמְסְקִי, בֶּן 13 בְּמוֹתוֹ.

בית מתוך השיר "איפוס כוונות " בספר מעל קווי המתח " הוצאת "קשב לשירה"  2010

אברמלה חפץ פלמחניק

אברמל'ה חפץ התגורר עם משפחתו בבית רובינשטין בשכונת מחניים בקומה השנייה. בקומה הראשונה מתחתיו, גר סבא איליה ובמלחמת העצמאות כילד בן 12 וחצי הם נפגשו מידי פעם – אברמל'ה בצאתו אל יחידות הפלמ"ח ובחזרתו מקרבות שונים ונשקו האישי עליו. סבא איליה מספר על התרשמותו וקנאתו בלוחם הצעיר. ביום שהוכרזה עצמאות המדינה מת אברמל'ה לאחר שנפצע קשות בקרבות ליד שער הגיא.

מִתַּחַת לַגַּג הַיָּשָן לזכרו של אברמל'ה חפץ נפל ביום הכרזת המדינה- 14.05.1948

הַמַּדְרֵגוֹת שֶׁיָּדְעוּ רַחֲשֵׁי צְעָדָיו דּוֹמְמוֹת. מִתַּחַת לַגָּג הַיָּשָׁן בְּבֵית רוּבִּינְשְׁטֵיין, בַּקּוֹמָה הַשְּׁנִיָּה, לַשָּׁוְא אָנוּ מְחַפְּשִׂים אֶת בְּרַק הַטּוֹמִיגָן אֶת מַבָּטוֹ הַמַּסְתִּיר סִפּוּרֵי קְרָבוֹת, מִשַּׁעַר הַגַּיְא, מִבֵּית מַחְסִיר.

בְּה' בְּאִיָּר, תַּשׁ"ח בַּאבְּ אֶל וַואד עוֹד לֹא הִתְנַגֵּן בָּאֲוִיר.

גַּם אָנוּ – דּוֹבָלֶ'ה, אִילָן, אִילְיָה, הִפְסַקְנוּ לָשִׁיר.

מתוך "מעל קווי המתח " הוצאת קשב לשירה 2010

ילדי ירושלים בעת המצור השתתפו בתפקידים מגוונים. חלקם עזר ממש לכוחות הלוחמים בתפקידי קישור בין העמדות ואחרים נרתמו לעזור למשפחות בחיי היום יום, השגת מזון ומים, שמירה על הילדים הקטנים יותר ובפעילות עם חברים אחרים בתנועות הנוער השונות. משפחתו של סבי נאלצה לנטוש את ביתה בשכונת מחניים בגלל הירי הישיר (מחיילי הליגיון הירדני) אל האנשים והדירות מכיוון שייך ג'ארח ומבה"ס לשוטרים. למעשה, משפחת סבי הפכה לפליטים שנאלצו להתגורר זמנית אצל חברים במרכז העיר, כאשר אבא של סבי היה באותם ימים בתפקיד חשוב בתוך הרובע היהודי בעיר העתיקה. כאשר נכבשו השכונות הערביות בדרום ירושלים, התאפשר לפליטי הרובע היהודי בעיר העתיקה למצוא דיור בשכונות נטושות ("רכוש נטוש"). וכך, גם משפחת סבי.

הִשָּׂרְדוּת (תַּשָׁ"ח) לילדי ירושלים במצור

בְּמִסְעֶדֶת הַפּוֹעֲלִים לְיַד קוֹלְנוֹעַ תֵּל-אוֹר אָסַפְתִּי נְשִׁיקוֹת לֶחֶם.

•מִפִּנּוֹת מַשָּׂאִית הַחֲלֻקָּה, מִבְּאֵר הַקּוֹנְסוּלְיָה הָאִיטַלְקִית •מָשַׁכְתִּי מַיִם טוֹבִים. •בָּתִּים שֶׁנֶעֶזְבוּ בְּחָפְזָה נַעֲשׂוּ הֶפְקֵר. שְׁאֵרִיּוֹת אֹכֶל, •גַּרְעִינֵי מֵלוֹן מְיֻבָּשִׁים, פֵּרוֹת בְּבֻסְתְּנֵי חָצֵר. •בֵּין קִרְעֵי מִכְתָּבִים, אַלְבּוֹמֵי מִשְׁפָּחָה וּמַרְצְפוֹת אֶבֶן מְעֻטָּרוֹת •נִבַּט דְיוֹקַן מֶלֶךְ מִצְרַיִם עַל גַּבֵּי בּוּלִים. •אֶת הַשְּׁטִיחִים הַיָּפִים, פְּסַנְתְּרֵי הַכָּנָף וּשְׁאָר רָהִיטִים •בָּזְזוּ אֲנָשִׁים מְבֻגָּרִים. •בְּאוּלַם הַקּוֹלְנוֹעַ הַפָּרוּץ, בַּאֲרִיזוֹת פַּח עֲגֻלּוֹת, •הִתְגּוֹלְלוּ סְלִילֵי סֶרֶט מִצְרִי- •קִילוֹמֶטְרִים שֶׁל צֶלוּלוֹאִיד שֶׁאֵינָם שָׁוִים •פְלֶש גּוֹרְדוֹן אֶחָד.

•קָלִיתִּי בָּאֵשׁ אִצְטְרֻבָּלִים דְּחוּסֵי צְנוֹבָר בְּחֻרְשַׁת אֹרֶן הַסֶּלַע. •עֲלֵי הַמִּשְׁמְשִׁים בִּרְחוֹב רָחֵל אִמֵּנוּ הָפְכוּ מַאֲכָל

לָאַרְנָבוֹת שֶׁגִּדֵּל אָבִי בַּחֲצַר הַבַּיִת. שֶׁקֶט מְאַיֵּם רִחֵף בִּרְחוֹבוֹת הַמּוֹשָׁבָה הַגֶּרְמָנִית. מֵאֹפֶק לְאֹפֶק נָשַׁמּוּ בָּתִּים,לְלֹא צֵל אָדָם- עוֹלָם רֵיק, בִּדְיוֹנִי.

יֶלֶד בִּרְחוֹב הַגְּדוּד הָעִבְרִי מְשַׂחֵק בְּכַדּוּרֵי שְׁרָפְּנֶל- גֻּלּוֹת בַּרְזֶל חַמּוֹת בְּצֵל חוֹמוֹת הַמְּצֹרָעִים. רַעֲשֵׁי אֵשׁ נִשְׁלָחִים מִמִּנְזָר מַר אֶלְיַאס , מִפִּסְגַּת נֶּבִּי סָמוּאֶל מִמַּעֲמַקֵּי הָעִיר הָעַתִּיקָה. בְּלֵב יְרוּשָׁלַיִם נִקְרָעוֹת מִשְׁפָּחוֹת.

יְלָדִים בְּקָטַמוֹן- יוֹצְאִים מֵהַמִּקְלָט וּמַמְתִּינִים בַּתּוֹר לְרֶבַע בְּלוֹק קֶרַח.

צלילי תַּיִל

פְּסָלִים קְפוּאִים דָּמְמוּ  מוּל גֵּיא בֶּן-הִנֹּם

צְלִילֵי תַּיִל זָרְמוּ בְּסִלְסוּל מִזְרָחִי

אֶל מוֹרַד הַוָּאדִיּוֹת.

עִיר, שְׁכוּנוֹתֶיהָ קְרוּעוֹת חֻבְּרָה בֵּין מִדְבָּר צָהֹב

חוֹמוֹת מִתְגַּבְּהוֹת

בָּתֵּי קְבָרוֹת.

מֵעַל פִּסְגַּת הַר-הַצּוֹפִים בְּעַד אֶשְׁנַבֵּי הַיֶּרִי

רָאִיתִי אֶת יָם הַמָּוֶת הַמָּלוּחַ.

מַרְאֶה מְלֻטָּשׁ,

מָתוֹק.

מתוך "מעל קווי המתח" 2010-הוצאת "קשב לשירה"

כל השירים במצגת נכתבו על ידי סבא שלי, איליה בר זאב, ופורסמו בספר "מעל קווי המתח"

הזוית האישית

כל השירים במצגת נכתבו על ידי סבא שלי, איליה בר זאב, ופורסמו בספר "מעל קווי המתח", ואני מאד גאה ושמחה שהיתה לי ההזדמנות לשבת עם סבא ולשמוע את הסיפורים אודות הילדים ולקרוא איתו את השירים שכתב אודותם.