המסע ממרוקו לארץ ישראל
הרב אבוחצירא ניהל את הקהילה בארפוד, 1936
שמי שרה נזרי נולדתי בשנת 1940, במרוקו בעיר ארפוד, להורי אברהם ואסתר בנישו.
אנו משפחה בעלת 9 ילדים , התגוררנו בעיר "ארפוד" שבמרוקו.
אני הילדה הרביעית במשפחה, הייתה לי ילדות טובה , למדתי בבית ספר צרפתי ובתיכון בבית
הספר " אליאנס".
אבי היה מספר לנו סיפורים ואגדות, ואמי הייתה מלמדת אותנו לבשל, לאפות, לסרוג ולתפור. כשהייתי נערה הלכתי ללמוד עברית בתלמוד תורה, התחתנתי בגיל 16 אחרי שנתיים נולד לי ילד ואז עלינו לארץ.
קצת על מרוקו:
לקראת חג הפסח במרוקו כשבועיים לפני היינו מתאספים קבוצה של כמה נשים ומכינות מצות .ערב לפני ההכנות היינו שמים בקערות את המים כדי שילונו לילה קודם,
למחרת היו מביאים לנו את הקמח אחרי שטחנו אותו וניפו אותו והיינו מכינות את
המצות בידיים עם מערוכים. כל משפחה הייתה מכינה לעצמה את המצוות , וכולם עוזרים
לכולם להכין. כל יום הכינו את המצוות אצל משפחה אחרת המשפחה שאצלה היו מכינים
הייתה מארחת אותנו, דואגת לארוחות, שתייה קלה, שתייה חמה ועוגיות.
בבישולים
לקראת החג אימא שלי הייתה מכינה אוכל לאנשים עניים ואנחנו הילדים היינו הולכים לחלק להם
שיהיה להם אוכל בליל הסדר ואני מהיותי האחות בין הגדולים הייתי כל שנה הולכת
לחלק לאנשים העניים. זה חולק למשפחות שאנחנו מכירים ולא רק לזרים.
חתונות במרוקו:
חתונה הייתה לוקחת כשלושה שבועות שבשבת
הראשונה מתארחים כל המשפחה והחברות אצל הכלה וזה היה " הסמל לקראת
החתונה"
שבת שנייה היו מתארחים אצל החתן המשפחה והחברים. באמצע השבוע הינו עושים חינה , לובשים קפטנים והינו רוקדים, היה מוזיקה ואוכל. ביום של החתונה עצמה היו עושים תהלוכה ברגל ברחוב עם מוזיקה שמחה ומגיעים לבית
ששם עושים את החופה , וממשיכים בשירים וריקודים.
לקראת החתונה שלי, הלכנו לקנות את הנדוניה. אני וחברתי רקמנו קישוטים על הסדינים, מגבות, ציפיות לכריות ומפות. שמלת הכלה שלי עברה מחברה לחברה, אני קיבלתי אותה מחברה טובה שלי. אבי קנה לבעלי את החליפה, הטבעת וחדר השינה .
ארפוד במרוקו
העלייה לארץ:
עלינו לארץ אחרי כשלוש שנים לאחר החתונה, בשנת 1962. הייתי נשואה עם ילד, גרנו אז בקריית מלאכי.
בעלי התחיל לעבוד במועצה מקומית, ואני התחלתי ללמוד עברית. עלינו כדי להיות קרובים למשפחה.
אחרי זה נולדו לי עוד 2
ילדים. תוך כדי למדתי והתחלתי לעבוד בגן ילדים ולמדתי קורסים
והשתלמויות. לאחר מכן נולדו עוד 2 ילדים, המשפחה התרחבה היינו הורים וחמישה ילדים.
לאחר כמה שנים עברנו לגור בחיפה, ליד המשפחה הקרובה
ביותר שלנו. גרנו תקופה קצרה בהדר עליון אחר כך עברנו לגור בנווה
שאנן. כשגרנו בנווה שאנן אז שכונת נווה יוסף לא הייתה מפותחת
וחלו בה המון בעיות ולכן הכניסו פרויקט "שיקום שכונות" לשכונת נווה יוסף. אז הייתי פעילה בוועד השכונה ואז הציעו לי ללמוד קורס
ולעבוד בעבודה קהילתית, שתעזור לתושבי השכונה.
עבדתי עם הקהילה שש וחצי שנים ואז
הפרויקט הסתיים. המשכתי לעבוד במועדונית בצהריים עם ילדים המטופלים במשרד הרווחה. אחר כך עבדתי במעון ילדים שנקרא "נעמת" עד שיצאתי לפנסיה.
כיום
הילדים התחתנו והביאו ילדים. אני נהנית מהנכדים שלי, אני הולכת למכון כושר נהנית מכל
החוגים. והיום
אני לומדת לעבוד על מחשבים בתכנית שנקראת תכנית "הקשר הרב
דורי" ואני נהנית מכל האפשרויות שהתלמידות החמודות מלמדות אותי.
אני בעלי ובני הבכור
העשרה
הרב יצחק אבוחצירא: " הרב אבוחצירא בשנת ה'תרצ"ו (1936) , עבר להתגורר עם משפחתו בעיירה ארפוד שהייתה תחת שלטון צרפתי. שם ניהל את הקהילה וייצג אותה מול השלטונות".
תשע"ה
מילון
ארפודעיר במרוקו, הרב אבוחצירא, בשנת ה'תרצ"ו (1936) עבר להתגורר עם משפחתו בעיירה ארפוד שהייתה תחת שלטון צרפתי. שם ניהל את הקהילה וייצג אותה מול השלטונות.
ציטוטים
”"כל עכבא לטבא " - כל עיכוב לטובה “