מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

המסע לארץ ישראל

נועה וסבא
אני ומשפחתי
בסיפור זה מתואר מסע מרתק לארץ ישראל. הקשיים, הבעיות, והקסם המיוחד בארץ ישראל.

המסע לארץ ישראל של משה סבן כהן – יציאת מצריים פרטית ועלייה לארץ ישראל
נולדתי במצרים בקהיר בשנת 1937. ב- 1956, כשהתחיל מבצע קדש (סיני), השלטונות המצרים עצרו אותי (מעצר בית). חודש ימים אסרו עלי לצאת מהבית, ותוך שבוע ציוו עלינו לצאת ממצרים לצמיתות, השארנו את כל הרכוש ואת כל הנכסים שלנו במצרים. אני ומשפחתי גורשנו לצרפת ומשם עלינו ארצה באוניה. הגענו לנמל חיפה משם העבירו אותנו במשאית למעברת קסטינה כיום היא קריית מלאכי. גרנו בפחונים, בלי שירותים ובלי מקלחות התקלחנו באמצע הפחון בתוך גיגית. בישלנו על פתיליית נפט. לא היה חשמל. נתנו לנו מנורת נפט ("למפה") והיינו צריכים לדאוג לקנות מדי פעם כמה ליטרים של נפט כדי שנוכל לראות בלילה עם המנורה. המצב היה קשה מאוד, קר מאוד, עם גשמים על הפחון כאילו אתה בתוך מקרר. אין כבישים, אין שבילים, והבוץ הגיע עד הברכיים. חיינו בפחון במשך שישה חודשים, בלילה קר מאוד וביום חום לוהט .
 
תמונה 1
 
 
 
החיים במעברה: יומיים לאחר שהגענו למעברה התחלתי להירשם בלשכת עבודה לקבל סידור עבודה. בקושי נתנו לי שבועיים בחודש עבודה ולרוב פחות משבועיים. עבדתי בכל מיני עבודות מזדמנות: בחפירות, בחקלאות ובבניין. בערבים למדנו עברית וידעתי יותר טוב מאחרים את השפה. כיתת הלימוד של העברית הייתה בתוך פחון. למדנו עם מנורת נפט ולא היה מספיק אור. אבל אם רוצים ללמוד ולהיקלט מהר בארץ צריך ללמוד ולהתאמץ בכל תנאי. מהפחונים עברנו לאזבסטונים. החיים היו קשים מאוד, בלתי נסבלים. גרתי לפני כן בעיר מודרנית, בקהיר, ופתאום אתה חי בתוך פחון בלי חשמל בלי שירותים ומקלחת, בלי  כבישים ושבילים. אמי סבלה מאוד אבל לא התמרמרנו ידענו שצריכים להתחיל את כל החיים מחדש, תמיד הייתי אופטימי. התאמצתי וזה עזר להיקלט מהר בתנאים החדשים והקשים, כמו שנאמר "אנו באנו ארצה לבנות ולהיבנות בה" .
   
התחלתי לעבוד במועצת הפועלים בקריית מלאכי ושם הכרתי את נאוה אשתי המקסימה ז"ל . נולדו לנו 4 ילדים שלושה בנים ובת אחת. הבכור חיים, השנייה רוחמה, השלישי אריה, והרביעי הצעיר והחמוד ביותר מוטי, אבא של נועה נכדתי. באותה התקופה כיהנתי בתפקיד מזכיר איגוד מקצועי ועד לתפקיד מזכיר מועצת הפועלים בקריית מלאכי. נבחרתי 3 קדנציות כמזכיר ההסתדרות. לאחר מכן בשנת 1982 התמודדתי על תפקיד יושב ראש הסתדרות עובדי המזון והפרמצבטיקה. בתפקיד הנ"ל נבחרתי 3 פעמים וכיהנתי עד שפרשתי לגמלאות בשנת 2002. באותה השנה נפטרה אשתי נאוה ז"ל . במסגרת התפקיד כיהנתי  נציג עובדים בבית הדין הארצי עבודה וגם חבר במספר מוסדות ארציים כחבר דירקטוריון ובנוסף לכך נבחרתי כחבר המזכירות העולמית של עובדי המזון בזנבה. לאורך כל תקופת עבודתי ראיתי עצמי לא רק כנבחר ציבור אלא כמשרת  ציבור, אשר בחר בי ונתן בי אמונו לייצג אותו ולפתור בעיותיו ולשמור על זכויותיו ואף לשפר את תנאיו ולעלות את רמת חייו. 
 
כיום, אני אב ל- 4 ילדים, סבא ל- 9 נכדים וסבא רבא ל 2 נינים, כן יחיו וירבו!
 

מילון

אזבסטונים
צריפים מאזבסט

ציטוטים

”אנו באנו ארצה לבנות ולהבנות בה“

הקשר הרב דורי