מאגר סיפורי מורשת

בשנות ה-50 מדינת ישראל החלה לבנות את העוצמה האנושית ולקלוט את אוצר האנושי מכל קצוות העולם וגם ממרוקו. סבתי נחשפה לרוח ההתנדבות להירשם לעלייה בגיל 10. גוף בשם עליית הנוער גייס ילדים לעליה לארץ ישראל, סבתי נרשמה לתוכנית העלייה. סבתא אליס לחצה על הוריה שיישלחו אותה כמו את שאר הילדים לישראל הצעירה שהייתה אז בת 8. ההורים חשבו שעל מנת לזרז את העלייה ממרוקו יהיה נכון לשלוח את הילדה קודם וכך סבתי מצאה את עצמה במחנה מעבר בעיר קזבלנקה במרוקו לאחר שנת הלימודים של כיתה ד' . 

השהות במחנה המעבר בקזבלנקה הפגיש את סבתי עם ערב רב של משפחות מההרים של מרוקו מכפרים ומערים. השמחה והחגיגה הייתה מאוד גדולה לקראת העלייה. לאחר החגים של ראש השנה וכיפור עלו קבוצות גדולות מהמחנה כולל סבתי על אונייה, סבתי סבלה מבחילות והקאות כי היא הייתה בחלק התחתון של האונייה ,

ולאחר יומיים של שייט הגיע לצרפת ששם שוב קלטו אותם אנשי הסוכנות. במחנה בצרפת הייתה הפרדה בין המשפחות לבין ילדי עליית הנוער. סבתי ושאר ילדי עליית הנוער עלו על אוטובוסים בדרך לעיירה מרוחקת

והם הגיעו למקום מקסים בשם "קומבוס". באתר הזה שהיום סבתי יודעת שהוא אתר היסטורי הייתה טירה יפיפייה. התקבצו כל הילדים החדשים באחד מחדרי הטירה ונשאלו מי שייך לזרם הדתי ומי לזרם החילוני .

סבתי לא התכוננה לשאלה זו ומתוך שזכרה וידעה שאביה היה דתי וסבא שהיה הרב הראשי של העיר אגדיר בשם "רבי יוסף בית הלחמי" אז כמובן שהיא בחרה להשתייך לזרם הדתי וכך נקבע המשך מסלול העלייה שלה לארץ. בטירה חילקו את הקבוצה הדתית לצריפים נפרדים בנים לחוד ובנות לחוד.

 

מדריכה ישראלית בשם מינה, הייתה צמודה לסבתי ושאר חברותיה, שליוותה את הקבוצה החדשה בהדרכה כל בוקר התייצבה הקבוצה הדתית לתפילה שחרית. היה מסדר הרמת הדגל וארוחת בוקר בחדר אוכל כשר ופרטי של הקבוצה הדתית. לאחר מכן שעת לימוד בטירה עם כל ילדי המחנה. בשעות אחר הצהריים פעילויות חברתיות טיולים באזור, עבודת חקלאות וגינון והכנה לעלייה לארץ. השהייה במתחם הטירה הייתה חצי שנה ולאחר מכן סבתי עלתה לישראל לבסיס קליטה בשם רמת הדסה בטבעון. 

 

בארץ פיזרו את ילדי עליית הנוער למוסדות וקיבוצים שונים לפי השיוך האימוני שלהם. סבתי הגיעה למוסד קטן נעים בבני ברק, הלימודים היו בשיתוף עם ילדי השיכון שבו שכן המוסד שהיה הבית של סבתי בשם "אחוזת שרה". סבתי פרחה במוסד, בבית הספר הצטיינה. היו להם פעילויות ספורט: טיולים ברחבי הארץ , לימוד קודש ותורה, מטלות של מטבח ומכבסה, לימוד תרבות, שירה ומקהלה.

 

בסיום בית הספר העממי העבירו את הקבוצה של סבתי לקיבוץ להמשך התיכון וכך הגיעה לבארות יצחק. הקיבוץ בימים ההם נעזר בנוער כמו סבתי וחבריה, בקבוצות מחו"ל שבאו ללמוד עברית, ובחיילים שהם נח"ל ( נוער חלוצי לוחם ) והמטרה של הקיבוץ שהקבוצות האלה ייקלטו כחברים.

כחברת נוער בקיבוץ סבתי עסקה בקטיף כותנה עבודה מפרכת וקשה, דילול שדה גזר , עבודות בחדרי האוכל וכמובן לימוד בבית הספר שבקיבוץ. בקיבוץ סבתי הכירה צד אחר של החברה הישראלית האידיאולוגית והחרוצה.

ולאחר שנתיים בקיבוץ  חברת הנוער התפרקה וסבתי יצאה לעצמאות בגיל 16. למזלה של סבתי היה לה בארץ גם דוד בעל מספרה וגם סבתא וסבא שהגיעו בעקבותיה. לאחר שהדוד שכנע את סבתי שכדאי להצטייד במקצוע

אשר יכול לעזור בבוא היום בפרנסת ההורים שיכולים להגיע באחד הימים. 

סבתי יצאה ממסגרת עליית הנוער דבר אשר היה מאוד לא פשוט ודי עצוב להתנתק מחברה ולימודים שהיו חשובים בעיניה ואף על פי כן יצאה לעצמאות. מספר חודשים לאחר ההחלטה נקראה לשיחה עם מנהל המוסד של "אחוזת שרה", בשם ביינם (בינימין ) ויז'ונסקי, האדם היקר לסבתי רצה לברר למה עזבה את הלימודים

ובתוכחה אמר לה: "ממך ציפיתי לגדולות ונצורות בלימודים" . תשובתה של סבתי הייתה שהעבודה לא מביישת את האדם וכך קיבלה את בירכתו. נכון להיום סבתי ספרית מקצועית שמוצאת הרבה מאוד אתגרים בעבודה ,

חיכוך עם מגוון רחב ומעניין של קהל ועם הרבה סיפוק.

בשנות ה-60 המשפחה של סבתי שמנו 6 אחיות אח והורים הגיעו לארץ והתאחדו עם סבתי שעזרה בקליטתם

סבתי עזרה לאח היחיד מבן 7 האחיות להיקלט בעליית הנוער במוסד נעורים, את שאר האחיות שלחה לבית הספר, את אמא דחפה לצאת לעבוד לפרנסת המשפחה בבית חולים. מה שהיה מאוד קשה ולימים מועיל למשפחה.

 תשע"ו