מאגר סיפורי מורשת

גניבת המכונית 

זה התרחש באפריל 1993, תחילת מלחמת צ'צ'ניה. הייתי אז מנהל מכללה בעיר חסוויורט, עיר הולדתי. עד אותו אירוע גורלי לא חשבתי שאני אעלה לישראל. למרות שתמיד היה בי רצון לעלות, החששות מהשינוי מנעו ממני לעשות זאת.

 

בוקר אחד יצאתי כהרגלי לעבודה, הלכתי לאוטו, אך כאשר פתחתי את המוסך גיליתי שהרכב נעלם. הגנבים לא הצליחו לפרוץ את המנעול, שנעשה בהזמנה אישית על ידי אחי, ולכן שברו את הקיר האחורי במוסך. מיד הזמנתי משטרה וניסיתי לעכל את מה שקרה.

 

כדי להבין את משמעות האירוע עבורי, צריך להבין כי מכונית הייתה דבר יקר ערך באותה תקופה, על כל 100 אנשים הייתה מכונית אחת. המכונית הייתה בשבילי חשובה  כמעטכמו בן משפחה והשקעתי מאמצים רבים בטיפוחה ושימורה. לאחר שבוע של חיפושים המשטרה הודיעה שהחיפוש לא הניב פרי.

בעקבות האירוע כבר התחלתי לחשוב באופן רציני יותר על מעבר לישראל אך קיוויתי שזהו אירוע חד פעמי, זה נשאר בגדר מחשבה. לאחר שבוע נוסף, כבר וויתרתי על המכונית ואז התקשרו אלינו הביתה הורי תלמיד של אשתי, שהייתה מורה בבית ספר. הם סיפרו שראו את המכונית שלי במוסך ליד הבית שלהם. מיד התקשרתי למשטרה והם פשטו על הבית של הגנבים. בסופו של דבר הסתבר שהגנבים היו סטודנטים שלי מהמכללה שהכרתי באופן אישי.

 

בעקבות סיפור המכונית הבנתי שאי אפשר לסמוך על אף אחד במקום הזה יותר, במיוחד בתור יהודי, וגם אנשים שהיו ידידים טובים נהיו אויבים בעקבות המלחמה בצ'צ'ניה. החלטתי שאני לא רוצה לחיות במקום הזה יותר ולאחר שדיברתי עם אשתי – ברטה, ילדי סבטלנה ואיגור, אחי אדי, וקרובי משפחה נוספים, החלטנו שנעזוב את רוסיה.

מספר ימים לאחר ההחלטה, הודיעו לי שבני שוכב מחוסר הכרה ברחוב. מיד רצתי אליו וגיליתי שהוא הוכה עד למצב של חוסר הכרה בדרכו מבית הספר מכיוון שהיה יהודי. בעקבות זאת הבנתי שהמצב חמור משחשבתי ולכן צריך להפסיק להתמהמה ולעזוב באמת.

 

היו לנו שתי אפשרויות, להגר לארצות הברית בתור פליטי מלחמה או לעלות לישראל. בלי הרבה התלבטויות החלטנו לעלות לישראל מכיוון שתמיד חלמתי לחיות שם. למחרת הגשנו בקשה. לאחר חודש, עלינו לישראל.

 

מאז שעליתי לארץ לפני עשרים ושלוש שנה, לא היה יום בו התחרטתי על ההחלטה לעזוב את רוסיה ולעלות לישראל.כיום אני עדיין נשוי לברטה, יש לי שני ילדים – איגור וסבטלנה, שבעה נכדים רמאל, אווה, רויטל, דנה, איתן, חלי ואילן ואני גר באשדוד באושר.

 

תשע"ו