מאגר סיפורי מורשת

סבתא שלי נולדה בשנת 1891 ושמה גולדה רבקה שוורץ. אחרי 40 שנה בערך, בתחילת מלחמת העולם השנייה כשהיטלר תקף את ברית המועצות, והתחיל את השמדת היהודים באירופה ובעולם בכלל, סבתא שלי הבינה שהיא ומשפחתה בסכנה.

היא לקחה את ילדיה וברחה לקזחסטן. שם גרה בבית מחסה יהודי ועבדה כטבחית. כשהיו ילדיה קטנים, הבת שלה הכירה ילד חדש שבא לחיות שם ושמו היה אלכסנדר רוזנפלד. אלכסנדר הגיע לשם לאחר  שהוריו נרצחו בידי הנאצים או אפילו על ידי הסובייטים, או יכול להיות שלקחו אותם בשבי, בשל  הזהות שלהם כיהודים.

אבא שלי לא זוכר את ההורים שלו בכלל, הוא זוכר את עצמו כיתום שהיה בבית המחסה. בתקופה זו היה קשה מאוד, נרצחו מיליוני אנשים, ובנוסף לכך היה הרבה כאוס ובלגן בברית המועצות בשל המשטר הקומוניסטי, והפתרון היחיד היה פשוט לברוח.

אלכסנדר וחיה רוזנפלד  היו הוריי,הם  חיו מגיל קטן  ביחד. הם שיחקו ביחד, בילו כמעט את כל חייהם ביחד, עד שנגמרה כל המלחמה והיה בטוח לחזור לביתם.

הם חזרו לאוקראינה עם כל היהודים אשר היו שם בזמן הפינוי. אבא שלי ואימי המשיכו את הקשר שלהם וכשחזרו והבינו שהם אוהבים אחד את השני, וב – 1948 הם התחתנו. בשנת 1949 נולדה ביתם הבכורה ובשנת 1951 נולדתי אני.

סבתא שלי המשיכה את העבודה שלה כטבחית וגם בישלה לחתונות ואירועים את האוכל המסורתי שלה. ומאז חיו חיים טובים ושקטים.

זוית אישית

סבתא אידה מספרת לנכדה ולדימיר (אלעד), את קורות משפחתה – על סבתא גולדה והקשר המיוחד של הוריה.