מאגר סיפורי מורשת

המושבניקית מבני ציון    

שמי אלעד, וסבתא שלי, דרורה, מספרת כך:        

 נולדתי בארץ ישראל ב1945 וגדלתי במושב בני-ציון שבשרון על יד רעננה. היה לנו משק חקלאי ונקראנו "מושבניקים".

קיבלתי חינוך חקלאי, שכלל סיוע בעבודות המשק. המשק היה משק מעורב שכלל מספר גידולים מהחי ומן הצומח, ואני סייעתי בעבודות המשק. חיי המשפחה היו משותפים והדוקים מאוד והתאפיינו בערבות הדדית אחד לשני. בילדותי לא היו עובדים זרים ואת מקומם מילאה משפחתי והעבודה באהבה יתרה. אני עזרתי בביצוע עבודות המשק כגון: קטיף פרי הדר, חליבת פרות ואיסוף ביצי משק מן הלול, קטיף פירות סובטרופיים(פירות מיוחדים) וגם עצי פרי נשירים כגון: שזיפים, אפרסקים, גויאבות, אפרסמונים ועוד… ולכן, המשק הזה נקרא משק מעורב, שיש בו מספר גידולים.

בזכות העבודה הקשה, נהנינו מאוד להיות יחדיו כתף אחד וכך הקמנו משק לתפארת. היו לנו חיי אחדות והיינו מאושרים. בשלב מסוים, כאשר העבודה הייתה קשה, מכרנו את המשק ועברנו לגור ברעננה. ברעננה עבדתי 40 שנה בתפקיד מעניין מאוד הנקרא "מתכננת מערכות השקיה לייעול וחיסכון במים" כיודע לכם, יש לנו בארץ בעיה של מיעוט במים בחקלאות וגם לשתייה ובכל הזמנים עוד מלפני הקמת המדינה ועד עצם היום חושבים המומחים כיצד לייעל את ההשקיה בכדי לחסוך במים. בשנות השבעים התקיים מבצע להחלפת כל צנרת ההשקיה להשקות בצינורות גומי מסוג pvc, מצינורות אלומיניום שזאתי השקיה ניידת עברנו להשקיה קבועה.

חסרונות ההשקיה בצינורות אלומיניום, לא הייתה חסכונית עקב כמויות המים הבלתי קבועות, ולכן הומצאו ממטרות והשקיה בטפטוף המשקות את השדות בשיטה חסכונית יותר. כדי להבטיח את יעילות הטפטוף והממטרות היו צריכים לתכנן את השטח כך שגדלי גובה השטח שנקרא "המבנה הגיאוגרפי" של השטח והבדלי הגובה של השטח יהיו שווים לכל השטח ומים לא ילכו לאיבוד.

הפתרון לבעיה זאת, בחלקה היה שבאזורים רבים בארץ ישראל אינם משופעים במקורות מים ואז החלו פעולות ליישום הרעיון של הקמת מפעל מים ארצי שנקרא "המוביל הארצי" שיוביל מי הצפון המגיעים ממי הגשמים למרכז הארץ ולנגב, כלומר בצפון הארץ יש יותר מי גשמים מאשר בנגב, ויש צורך להוביל את המים הצפון וכיצד יעשה הדבר?? ע"י העברת המים בתעלות פתוחות, ומאגרי מים פתוחים, המים אשר יעברו בתעלות הם מים אשר יועדו לחקלאות בלבד ואילו מי השתייה יסופקו במערכות סגורות. על הקמת המוביל הארצי,

בשנת 1951 החליט דוד בן גוריון  שהמוביל הארצי יוביל את מי הצפון לנגב. המוביל הארצי מתחיל מן הכנרת, נחל החרמון הוא אחד ממקורות המים וכן נחל ירמוך ונחל הירדן. אורך המוביל הוא כ-130 קילומטר שאמורים לספק מים לכל האוכלוסייה בארץ כדי להעביר את המים נדרשו המומחים להתמודד עם אתגרים הנדסיים מרוכבים ביותר בהם הפרשי גובה, שטחים הרריים, מעברי נחלים וקרקע סלעית קשה לחפירה. הכנרת ימת מים מתוקים המהווה את אחד ממקורות המים העיקריים בישראל. מים בישראל הם משאב יקר שעל המדינה לשמור עליו ולפתחו וזאת מאחר ששטח גדול משטחה הוא מדבר וכמויות הגשם היורדות נמוכה ומספקת רק בקושי את צרכי האוכלוסייה ההולכת וגדלה היו צריכים את מפעל המים הנקרא"המוביל הארצי"

 

תשע"ה, 2015