מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

הכתובה של חוה וזאב שרל – סיפור אהבה

מלכה שרל עם ברק ושגיא
חוה וזאב בצעירותם
סיפורם המשותף הגיע לקצו עם מותה של חוה בשנת 1987
הבית והמשפחה
סבתא חוה נולדה ב- 1925 בפולין, גדלה בעיר אוסטרוג  ולמדה בבי"ס  עברי של רשת "תרבות". כך שלטה
בשפה העברית בנוסף לפולנית ואידיש. עד גיל 14 היתה לה ילדות רגילה עם שני הורים: שרה לבית קידֶר
ובן ציון דֵמב. אב חיט בעל  מתפרה, שהעסיק תופרות, אם עקרת בית. משפחה ציונית שומרי-מצוות. כנערה
היתה חוה פעילה תנועה הציונית. 10 אחים ואחיות.לפני 1939 נפטר האב, שתי האחיות הגדולות עלו
לארץ ישראל, אחות אחת נפטרה בילדותה.  
סבא זאב נולד בפולין ב- 1919 וגדל בכפר פסטורלי בגליציה למרגלות הרי הקרפטים, ליד הנהר פרוט.
למד ב"חדר" מגיל 3, סיים את כתה א' בחדשיים והוקפץ לכתה ב'. ההורים: מלכה לבית איזנברג ולייב
אריה שרל, שומרי מצוות.   אביו  היה קצין בצבא האוסטרי בדרגת   צוקספירר במלחמת העולם הראשונה.
כמו לכל קצין בדרגתו היה לו, בתקופת שרותו, משרת אישי. לאחר שחרורו היה בעל אולם לריקודים. משרתו
האישי היה  בחייו האזרחיים ראש משפחת כלייזמרים, שנגנו באותו אולם. אמו היתה עקרת בית, שבכל יום
ראשון אפתה לחמים  לכל השבוע. במיוחד זכורים לו ה"מלאי"ועוגת ה"ניס פלודן" (עוגת שכבות עם אגוזים) העשירה.
הייתה לו אחות אחת בלה ואח אחד צבי.   בלה נישאה לשמעון האלם ונולד להם בן. לאחר סיום לימודיו זאב
למד והתמחה באריגת שטיחים ותוך זמן לא רב  הפך לעצמאי, רכש מכונות אריגה והעסיק עובדים.  
 
ב. תחת הכיבוש הרוסי: 1941 – 1393 
זאב:  כשהזמנים השתנו עם חלוקת השליטה בפולין בין  הרוסים והגרמנים ב- 1939 והביקוש לשטיחים פחת,
עבר לעיר לבוב ועבד במסעדה במלצרות. הטיפים המכובדים שקבל אפשרו לו לשלוח כסף הביתה להוריו.
עבד שם עד שגויס (בטעות) לצבא הרוסי ושירת כמכונאי מטוסים.               
עד עזיבת בית הוריו נהג להניח תפילין יום יום.  חוה: התלמידים בבתי-הספר חויבו לעבור וללמוד את השפה
הרוסית וכך במשך שנתיים רכשה סבתא שפה נוספת.   
 
ג. הבריחה מהבית
שנות הגלות ברוסיה לאחר שנתיים תחת שלטון רוסיה ברחו חוה, אמה ורוב אחיה ואחיותיה תחת הפצצות
של מטוסי גרמניה. רבים לא שרדו ונהרגו מהפצצות ובהם חברתה הטובה. אחות אחת ננה נשארה בבית
עם סבתא קשישה שתיהן נלקחו לגטו ונספו.החיים בכפר נידח ברוסיה היו כרוכים בהישרדות, שהתמקדה
בעיקר בהשגת מזון ועצים לחימום. הרעב היה קשה מנשוא. חוה ואחיה הגדול עבדו בכפר על טרקטור מה
שזיכה אותם במנת מזון (לחם) כפולה. זה לא הספיק: האח הצעיר ביותר (כבן שנתיים)  גווע ברעב. זאב שירת שנתיים בצבא הרוסי. אחרי ששוחרר עבד במפעל למנועי טרקטורים ללא שכר ממשי ועבר תקופת רעב קשה ביותר.יחד עם חבר יהודי הסתובבו בחיפוש אחר מקורות מזון.בין היתר נהגו ללכת למפעל ליצור שמן חמניות. את "בשר" הגרעינים, שנזרקו אחרי שהשמן נסחט מהם, הם אספו ומכרו ובכסף קנו מעט אוכל. עבד שבוע ימים במאפייה ואז גם שבע לחם. את שכרו ככר לחם מכר ובתמורה קנה  חתיכת הרינג וכוסית וודקה.
                     
ד. הפגישה / הנדודים / הברחת הגבולות 
כל בני משפחתו של זאב נספו בשואה.לאחר תום מלחמת העולם השנייה פגש חברו של זאב מכרים מעיר
הולדתו אוסטרוג, זאב הצטרף אליו לביקור ושם הכיר את אחת מבנות המשפחה. ב"דייט" הראשון הזמין זאב
את חוה לסרט, שנקרא "ארשין מלאלן". לפני הקרנת הסרט – בזמן ההמתנה – היה נהוג לרקוד באולם-הכניסה לצלילי תזמורת. מאז היה הוולס הריקוד שלהם במשך 42 שנה.          
יחד עם בני משפחתה של חוה ופליטים רבים אחרים החלו במסע מפרך, שיעדו הסופי היה ארץ ישראל.
המסלול כלל שיבה מרוסיה למולדת פולין וממנה ברחו (בקבוצה עם מדריך מארגון "הבריחה") דרך צ'כוסלובקיה, אוסטריה ועד איטליה. את הגבולות עברו בלילות בסתר, תוך סיכון, הסתתרו באסמים, לפעמים נסעו ברכבות או במשאיות, לרוב הלכו ברגל. במהלך מסעם, בהיותם ברכבת באיטליה,  חגגו את חג הפורים. זכו לבקר ב"לה סקלה".הם שהו 9 חדשים בצפון-מערב איטליה באזור שנקרא טורה פליצ'ה, והתאכסנו ב"שקולה קדורנה".
חוה לִמדה את אחיה הצעיר קרוא וכתוב משום שלא הספיק להכנס לבי"ס לפני שברחו מהבית.לאחר 9 חודשים באיטליה נמצאה אוניה בשם "מורדי-הגטאות". הם הפליגו מנמל בארי לא"י אבל כאן שלטו הבריטים, שאסרו
עליהם להכנס לארץ והגלו אותם לאי קפריסין, שהיה בשליטתם גם כן. ה. גלות קפריסין במשך שנתיים גרו חוה
וזאב במחנה 55 בפמגוסטה מחנה קיץ – באוהל בתנאים קשים בכל  מזג אויר, מחלות קשות וקטלניות.
זאב אושפז בבי"ח בגלל מחלת הטיפוס. בבית החולים טפלה בהם רופאה אנגליה לא יהודיה.ביום הכפורים
אמרה לחולים היהודים: אתם חייבים לאכול, אני אצום בשבילכם".שם התקיים אירוע משמח במיוחד-
חופה וקידושין (ברוסיה החתונה היתה אזרחית).
הכתובה מחתונתם של חוה וזאב

 
הכתובה מחתונתם של חוה וזאב

 חוה וזאב זכו לראות את הופעתה של הזמרת שושנה דמארי, שהופיעה במחנות העקורים בקפריסין. ו. העלייה והקליטה במדינת ישראל לאחר קום מדינת ישראל הפליגו מקפריסין באניה "גלילה", הגיעו חוה וזאב שֶרְל סוף סוף למחוז חפצם ונשלחו לגור בעיר לוד, בסמטה נידחת ללא כביש סלול, בבית בן שני חדרים. בחדר השני גרה משפחה נוספת; בית עם עץ לימון בגינה אך ללא חדר רחצה (התקלחו בבית מרחץ ציבורי או באמבטיית שמש), ללא אסלות, ללא חשמל כלומר עם מקרר קרח, ללא מכונת כביסה, בישול ואפייה על פתיליית-נפט, ללא טלפון, ללא כל מכשיר חשמלי, אבל עם פטפון, שהופעל ידנית ע"י מנואלה ותקליטים עם שיר אחד בכל צד.

שגיא, נכדם של חוה וזאב עם הגרמופון מאותם ימים..

 
שגיא, נכדם של חוה וזאב עם הגרמופון מאותם ימים..

 שם נולדה בתם הבכורה. באותה שנה ירד שלג בפעם היחידה ברמת גן. לאחר 6 שנים עברו לבית דומה

עם עץ לימון בגינה והפעם עם חשמל וסוף סוף יכלו לקנות רדיו ולשמוע חדשות, מוזיקה, תסכיתים, תכניות
מדע וטבע, שידורי ספורט (בעיקר כדורגל), פרקי חזנות ואת "המדור  לחיפוש קרובים".שם נולד בנם.
באותה שנה התקיים "מבצע סיני". זאב גויס למילואים ונשלח דרומה, חוה נשארה לבד עם שני הילדים הקטנים והתמודדה בהצלחה עם חווית המלחמה (הראשונה בארץ). לאחר 7 שנים עברו לדירה חדשה ו"מודרנית" עם חשמל, כיריים של גז, תנור אפייה ולימים גם טלפון, טלוויזיה ואפילו דוד שמש. גם בבית המשותף טפחה חוה את הגינה כמיטב יכולתה.   
 

חוה וזאב שרל עם בתם מלכה ובנם אריה.

חוה וזאב שרל עם בתם מלכה ובנם אריה.
 
סיפורים וזיכרונות 
לאחר שכל בני משפחתה של חוה אמה, אחיה ואחיותיה – הגיעו לישראל והקימו משפחות (רובם גרו באשקלון)
נהוג היה להיפגש בחגים ובשמחות למרות קשיי התחבורה לאיש לא היה אז רכב פרטי – אך איש לא ויתר על ההשתתפות.שיאם של המפגשים היה ליל הסדר המסורתי, שאותו חגגו בבית הסבתא-רבתא וכולם השתתפו. השמחה היתה רבה, האוכל כמיטב המסורת, ולאחר תום הטקס העלאת זיכרונות, הרבה הומור, שירים,
סיפורים ושמחה רבה. חוה כילדה וגם כמבוגרת תפרה לעצמה בגדים אף על פי שלא למדה תפירה. היא
הייתה מאד יצירתית: ציור, סריגה, עבודות יד, מיחזור (לפני שהומצאה המלה הזאת), עיטור עוגות, גינון ועוד. התמחתה ברקמה תימנית. במשך 20 שנה התנדבה במסירות רבה ב"אגודה למען החייל", ב"אילן"  ובארגוני התנדבות נוספים.כמתנדבת מסורה ביחידה המאומצת של העיר לוד זכתה לכבוד לגזור את הסרט בחנוכת
המועדון לחיילים. במשך 35 שנה עבד זאב בשק"ם עד פרישתו בשנת 1984. בכל  התפקידים שמלא זכה
להערכה רבה מצד הממונים עליו ולאהדת כל מי שעבדו אתו בכל הרמות. במלחמות ישראל השתתף ביחידת המילואים של השק"ם. במשפחה המורחבת נודע כאלוף מכיני הסלטים כמו גם כמוביל הוולסים המבוקש ביותר
ע"י בנות המשפחה. אהב במיוחד פרקי חזנות.
סיפורם המשותף הגיע לקצו עם מותה של חוה בשנת 1987. זאב הצטרף אליה בשנת 2006. זכרם ברוך.

מילון

גרמופון
מכשיר המשמש לנגינת תקליטים המצויד בידית המשמשת להנעה סיבובית (מנואלה) ובארובה (רמקול).

ציטוטים

”"אתם חייבים לאכול, אני אצום בשבילכם" (אמרה האחות האנגליה לחולים היהודים ביום הכיפורים).“

הקשר הרב דורי