מאגר סיפורי מורשת

שמי יהודית ארנרייך לבית פוקס. אני סבתא גאה ל-6 נכדים: יונתן, עידן, שהזמין אותי להשתתף עמו בתכנית הקשר הרב דורי, ונוגה הם ילדים של בני הבכור שי. גילי, מעיין ושירה הן בנות של בתי ענת.

נולדתי בשנת 1947 בצ'כוסלובקיה, בעיר הבירה של סלובקיה בראטיסלבה, עיר ציורית השוכנת על שפת נהר דנובה. אני ילדה ראשונה להורים ניצולי שואה. אמי גבריאלה או גבי כפי שכולם קראו לה נולדה למשפחה מסורתית ב-Viseul de SUS שבטרנסילבניה-חבל ארץ ברומניה.

אמא שלי, סבתא רבתא של עידן -נפטרה ימים ספורים אחרי שעידן נולד. היא גדלה בבית מסורתי דובר הונגרית ויידיש. רומנית וצרפתית למדה בבית הספר. לאמא הייתה שליטה מלאה בגרמנית,דבר שעזר לה מאוד כשחייל גרמני שליווה קבוצה של יהודים בצעדת מוות יעץ לה מתי להימלט ולאיזה כפר להגיע. כך קרה שאמא שוחררה מצעדת המוות ימים ספורים לפני סוף מלחמת עולם השנייה.

אבא גדל במשפחה חרדית מכובדת במזרח סלובקיה. אחרי שובם ממחנות הריכוז-אחרי שהוריהם וכמעט כל משפחתם הושמדו- הכריז אבא שהוא אינו מאמין בקב"ה, כי אם הוא היה קיים בטח לא היה מאפשר את כל הזוועות  שהתרחשו ובכך הסתיים פרק המסורת במשפחה שלי.

בבית ספר קיבלתי חינוך קומוניסטי. מהבית ידעתי שיש פסח ואוכלים מצות, שיש ראש השנה ואמא תמיד הכינה דג שמאוד אהבתי. ידעתי שיש יום כיפור ואבא צם והלך לבית הכנסת. פעם גם שמעתי שיש חנוכה ועושים מסיבות. לא היה לי מושג מה המשמעות של החגים  וגם לא שיש חגים נוספים.

הסיפור שלי מתרחש בסתיו בשנת 1969, הייתי עולה חדשה, סטודנטית שהגיעה לפני מספר שבועות לאוניברסיטה העברית בירושלים. לא קיבלתי חינוך יהודי ולא ידעתי כמעט כלום על החגים והמנהגים היהודיים.

יום אחד נסעתי באוטובוס שעבר בשכונת "מאה שערים". כל הגברים היו בהכנות לכבוד חג סוכות ובחרו סכך לסוכה. לא הבנתי מה פשר ההתקהלות שלהם ומדוע הם אוחזים בענפים גדולים. נלחצתי מאוד, כי באותה תקופה היו הרבה הפגנות של חרדים נגד ניתוח לאחר המוות. רעדתי מפחד כי חשבתי שעם הסכך והלולב הקהל עומד להתקיף את האוטובוס.

זאת הייתה חוויה קשה שזכורה לי עד היום.

סבתא יהודית בצעירותה

הזוית האישית

סבתא יהודית: בעיני התכנית חשובה וחיזקה את הקשר בינינו. שיתפנו בחוויות שקשה לחלוק ביום-יום עמוס בפעילויות. עידן, נכדי, פסנתרן מחונן שבקונצרטים שלו אנו נהנים מאוד. היה לי חשוב מאוד להיות ביחד עם עידן בפעילות שהיא רק שלו ורק בשבילו. מאחלת ליתר נכדיי לגדול בבית ספר שמעורר ללמוד ויוזם פרויקטים המאפשרים לימוד חוויתי.

עידן: סבתא אני מרגיש שאני מכיר אותך טוב יותר, היה לי כיף ושווה להיות איתך יחד במפגשים שלנו.