מאגר סיפורי מורשת

שמי יוסי כ"ץ נולדתי בברסלאו שבגרמניה למשפחה ציונית דוברת עיברת מהמעמד הבינוני בשנת 1933 (שנת עליתו של היטלר לשלטון) מכיוון שכך ברור ומובן שחל שינוי דרמתי ביחס ליהודים ולכן הורי החלתו לעזוב את גרמניה. בשנת 1936 עליתי עם הורי ומשפחתי לפלסיתינה ( שם ארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי).

הגענו ליפו באנייה והורי בנו חיים חדשים בארץ המובטחת שעברה את כל הקשיים שהיו כרוכים בדרך לעצמאות. אספר כמה אירועים מקריים, שלכאורה מנותקים זה מזה מבחינת הזמן והמקום. בכל זאת בדיעבד כאילו נמשך חוט סמוי, חוט מקשר,המחברם כמקשה אחת, מחברם הדק היטב. למען הסדר גרידא, נזכיר תחילה את התת סיפור הראשון:

תת סיפור ראשון – הוותיקן ברומא

מטעמי עיסוקי הייתי רגיל לצאת וגם לעבוד במדינות הים. ביום חופשי אחד ברומא (שבאיטליה) החלטתי להקדיש את היום הזה לסיור במדינת הוותיקן שהיא כידוע רובע מוגדר היטב ברומא העיר. זאת לדעת שבאותם הימים (יתכן וזה נהוג גם היום) מותר היה לבקר במקום המפואר הזה רק בקבוצות מאורגנות ולא כבודדים. ברומא התנהג כרומאי, כך עשיתי הצטרפתי לקבוצה של כששים תיירים מונהגים על ידי מדריכה מקומית אחת. הלכנו בתימהון לבב עצום, נוכח כל נפלאות המקום ובצומת מעבר אחד אמרה המדריכה בנועם ״היום ורק היום קימת אפשרות לפגוש ולשמוע את דבר האב הקדוש" (היינו האפיפיור יוחנן פאולוס ה-23 שכיהן בקודש בימים ההם), כך אמרה והוסיפה, כל החפץ ימתין כאן ולא ימשיך אתנו ובקרוב יוזמן על ידי משמר הוותיקן לשמוע ולראות את האפיפיור (כידוע מדובר בראש הכנסייה הקתולית בעולם כולו).

נשמע מוזר, אך מכל הקבוצה המזדמנת, רק אני נשארתי והיתר המשיכו בסיור המתוכנן להנאתם. מדוע התעקשתי להמתין בודד (בפועל כשעתיים) למפגש הזה? מטעם הכרת הטוב עשיתי מה שעשיתי כי ידעתי שיוחנן פאולוס ה-23 (במקורו כומר איטלקי ) הציל אלפי ילדים יהודים בתקופת מלחמת העולם השנייה בהיותו בעל תפקיד כנסייתי רם בתורכיה. ובכן מה קרה??

השומרים המקושטים השווייצריים הכניסו אותי לכנסיה קטנה יחסית (בזיליקה) בהמשך למעבר צדדי המשכתי ברצון לשמוע אל הרינה ואל התפילה. מה ראיתי? מספר לא רב של מאמינים המוגבלים על ידי שורה של נזירות המשמיעות שירים שמימיים בקולות מובחרים שבמובחרים. מכאן אקצר במכוון, בעצם אגש לענייננו. לפתע על אפריון נישא האפיפיור והובל לדוכנו על כתפיים. השירה נדמה ומתח של הקשבה מוחלטת השתררה בבזיליקה. אדגיש פה כמה מכותרות נאומו של האב הקדוש באותו מעמד. ראשית הטיף בתוקף רב למסע פיוס בתוך הכנסייה עצמה הלוקה במחלוקות היסטוריות קשות מנשוא (כידוע יש פיצול רב בעולם הנוצרי שהבולט בהם היחסים בין הקתולים והפרוטסטנטים). ושנית, הטיף במפורש לקשר המחייב תיקון עולם בין הנוצרים ליהודים המצריך גם שינויים מרחיקי לכת בניסוחם של איגרות וטקסטים שהתנחלו בתפילות ואולי בליבותיהם של המאמינים. לדעת הכס הקדוש, קיימת עתה החובה לשנות ולבטל בהקדם את כל הרעה הזאת.

תת סיפור שני – שוויץ

שנתיים אחרי, במדינה שונה ,סביבה פסטורלית. באותה תקופה היה לי קשר מתמשך עם חברים לעבודה בקנטון ארגאו שבמחוז הגרמני בשוויצריה (כידוע בגדול ,בשוויצריה יש מחוזות גרמנים, צרפתים איטלקים ורומנים. הארץ מחולקת לקנטונים במחוזות השונים). ובכן ,באחד מאלה ,המכונה קנטון ארגאו ,הוזמנתי לתפילת חג המולד במקום מגוריהם של חברי בכפר. מדובר היה בכפר קטן פסטורלי ושקט להפליא והזמן הוא חגיגי ומיוחד ובאופי הפרוטסטנטי, תפילת החג היא ביום ולא בחצות הלילה המכונה מיסת חג-המולד.

יסוד החג, קשור בהולדתו של ישו והקורות אותו לפי הכתוב בברית החדשה, המקודש לנוצרים. ( מה שמוזכר כארוחה האחרונה לפי אמונת הנוצרים מיוחס למעשה לסדר חג הפסח היהודי). כמובן שקבלתי את ההזמנה בהוקרה ואפילו זכיתי באירוע היסטורי מקומי, חסר תקדים לגמרי.

במה מדובר? לאור הציווי של האפיפיור (אותו שזכיתי לראות ולשמוע) החליטו בכפר, להזמין לתפילה בפעם הראשונה גם כומר קתולי שיוסיף מצידו על דרשת הכומר הפרוטסטנטי המקומי, המוכר מאז ומעולם. לא היה כדבר הזה, דרשת חג, דו- ראשית של שני מובילי תפילה וכל זאת על מנת לקיים תוך הבנה וכבוד את בקשת הפיוס שהטיף האפיפיור בוותיקן.

אומר רק זאת, דרשת הכומר המקומי הייתה מתונה עם הרבה ציטוטים מהתנ״ך המוכר לנו, דברים טובים, דברים ניחומים. לעומת זאת, הכומר הקתולי לא הבין את דברי האפיפיור לאשורם ודרשתו הייתה קשה, רועמת, חסרת כל רוח של פיוס וכיבוד האחר. בעיקר הוא הזכיר את רוצחי האל (הכוונה כמובן ליהודים). זאת לציין, שכמובן הוא לא היה מודע ,כלל ועיקר, שבין המתפללים יושב גם יהודי אחד וגם חברי המזמינים חשו מבוכה ואי נוחות מובנת.

תת סיפור שלישי שוב שוויץ

עדיין בשויצריה , בקנטון ארגאו 4 שנים אחרי תפילת חג- המולד ההיסטורית, בכפר סמוך, בהתכנסות חברים לערב סלוני, בבחינת פגישת רעים להתרועע. משפחת חברים שאלה אותי באם אני מוכן לבוא בערב, כאורח נטה ללון לביתם, אמרו: שאולי יהיה מעניין וטעים. במקרה הייתי באותו מקום לפרק זמן קצר, ותשובתי החיובית הייתה מובנת. ואמנם באתי, נכון שהערב לכשעצמו היה מגוון ומעניין עד מאד, דוגמת רופאים ששבו משליחויות של סוכנויות שונות (שוויץ ,עם המוניטין הניטראלי שלה, מעורבת בשלל פעילויות בינלאומיות בכל רחבי העולם) כגון הצלב האדום, פעילויות בשימור הסביבה כולל החי ושליחויות מיסיונריות בארצות מרתקות. זאת מעבר לשיתוף כלכלי ביחוד בתחומי התיירות, המלונאות והמסעדנות. בקצרה, פסיפס של אנשים הנושאים בקרבם חוויות מרתקות וחשובות. אך בכל החבורה המגוונת באותו ערב , ובאותו סלון היה אדם שכבר ראיתי פעם, בהחלט את זה ראיתי גם ראיתי.

לאחר זמן ודפדוף מחשבתי הבחנתי שאדם זה הוא הכומר הקתולי, היינו, האורח מאותה כנסיה בכפר היפה האחר. מה קרה בינתיים, דהיינו בין המפגשים, הכומר הזה התקדם מאוד בסולם התפקידים בכנסיה ומדרגת כומר מן המניין, הוכתר האיש לדרגת ״בישוף״, תואר ראוי ונכבד מאד במנעד התפקידים שבכנסיה הקתולית. סקרתי שוב את האיש והפעם ממרחק נגיעה וחשתי שאני חייב להחליף עמו משפט אחד או שניים, לא בעת רצון וכך אמרתי: ״אדוני וודאי לא זוכר, אך אנו נפגשנו. אפרט, כבודו דרש בכנסיה בכפר האחר ודבריו זכורים לי במודע בעוד שיתכן שכל הדרשה אינה זכורה לאדוני". וכאן חזרתי והזכרתי את הדרשה שנשא ״כבודו״ בחג המולד בכנסיה הפרוטסטנטית בכפר ( גם הזכרתי מפורשות את שם הכפר).

בפועל הדגשתי בעיקר את דברי ההסתה הקשים מנשוא כולל מגוון תאורם של רוצחי האל, הוספתי ואמרתי: ״האם כך הבין אדוני את דברי הכס הקדוש? שביקש ממש בתחינה להפסיק את כל דברי הבלע, קשים עד אימה כלפי האחר?. יבין אדוני שדרשתו כולה, מילים פורחות באויר, מילים זועקות למחילה וסליחה מתמדת ועיקשת". כל זאת אמרתי בקול בוטה, אין אדם בחדר שלא שמע. כמובן שנוצרה דממה מוחלטת בחדר ולא כולם הבינו עד הסוף מה קרה. לעומת זאת ״הבישוף״ הודיע שהוא קצר בזמן, הוא גם עתיר במחויבויות קודמות, קם, התקפל ועזב בחטף. בדרכו החוצה עבר על ידי ופלט בעזבו ״אדוני הוא בעל זיכרון חזק ,אין ספק בכך״. הלך ולא הוסיף.

לאחר מכן חשבתי על ההבחנה הזאת הצובעת בתוויות את האחר, זה כך וזה כמעט כך וזה ״בעל זיכרון״. בנוסף נזכרתי בפסוקים שבספר בראשית ״וישב את שר המשקים על משקהו….כאשר פתר להם יוסף, ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו״ (בראשית מ' 21-23). אגב, לכל המתעניין, גם שמי הוא יוסף, אחד הסבים של יקירתנו דפני, השותפה שלי לעבודה הזאת.

סוף דבר: מסתבר שמדובר לפעמים על מישורים מורכבים ומבותרים בחיים המצריכים גם הסבר וגם עיון מעמיק. אולי הפרויקט הבין-דורי מאפשר הזדמנויות גם בתחום הזה ואולי לכך הוא נועד.

תשע"ה