הילדים הראשונים בשלומי
סיפור משפחתי, שעלתה לארץ ממרוקו
עליתי לארץ בשנת 1955 ממרוקו כשהייתי בת שנתיים, יחד עם הורי ימנה ובנימין. התגוררנו במושב סמוך למשמר הירדן. במושב הייתה חלוקה מסודרת: הבנות עסקו בהכנת דברי מאכל, הבנים עסקו בגידול חקלאות והילדים לקחו חלק בעשייה.
לאחר כ- 3 שנים עברנו לגור ב"שלומי", עיירת עולים בצפון על גבול הים. שם גרנו בפחונים. אבי עבד בקרן קיימת לישראל ואמי עבדה בתור עקרת בית. אנו הילדים היינו בהתחלה שלושת הילדים הראשונים בשלומי. לאחר מכן הילדים היו בבית הספר.
לאחר שלוש וחצי שנים עברנו ליבנה בדירות עמידר. אמא ימנה עבדה באשפרה- מפעל לחוטים, ואבא בינימין עבד במפעל לעורות.
בשנים אלה עדיין הייתי תלמידה בבית ספר דתי הייתי בת 14 אבי חלה באולקוס והתחלתי לעבוד כמטפלת בגן ילדים. נולדו לי אחים נוספים, בסך הכל שמונה אחים: רחל ,יעקב, מאיר, יהודה, רותי, גבי, ניסים ועליזה.
התחתנתי עם יעקב תורג'מן כאשר הייתי בת 18. הורי עברו לתל אביב, אמא שלי עבדה בקירייה כטבחית, ואמא של אבא שלי גידלה את שמונת האחים שלי. לאחר החתונה נולדו לי 4 ילדים {שתי בנות ושני בנים}. כיום אני מתגוררת ביבנה.
מילון
מעברהמקום שבו שכנו את העולים
ציטוטים
”תאמיני בעצמך וביכולותייך ותדעי הצלחה“