מאגר סיפורי מורשת

סבתא בלהה מספרת לנכד אורי על ילדותה. נולדתי במושב בית יוסף בעמק בית שאן, מושב שהוקם במסגרתחומה ומגדל. הימים מלאי תקווה לפני פרוץ מלחמת השחרור. כשפרצה מלחמת השחרור, הילדים והאימהותהתקבצו בבית הביטחון ולאחר כמה ימים פינו אותנו לכפר יחזקאל.

 

לאחר הפינוי התחולל במקום קרב קשה. המעבר למושבה הגרמנית בזמן המלחמה נדדנו ממקום למקום עדשהגענו למושבה הגרמנית בחיפה. כאן התקבצו פליטי מושבים וקיבוצים נוספים. הצפיפות במקום הייתה רבה,לכן מצאתי פתרון יצירתי…."הפתרון" חליתי ואושפזתי בבית חולים בעפולה. משם אני זוכרת חדרים ענקיים צפופים לא פחות.

 

הזיכרון החזק ביותר שלי מאותה תקופה הוא , אבא שלי מגיע לקחת אותי הביתה ומביא לי מתנה, נעלי ביתמיוחדות ויפות מאוד. בשנת 1949 עמדו בפני מפוני בית יוסף שנהרס מספר אפשרויות להתיישבות חדשה.לבסוף הוקסמו המתיישבים ממקום יפהפה, בין נהריה לעכו, על חוף הים, שכביש ושדרת אקליפטוס מוביליםאליו בוסתן הגליל.

בּוּסְתַּן הַגָּלִיל הוא מושב הנמצא לחוף הים התיכון, בצפון ישראל בין עכו לנהריה ושייך למועצה אזורית מטהאשר. בשנת 1948, הקימה קבוצת ניצולי שואה מרומניה והונגריה גרעין בשם "פדויים" והתיישבה ב"בית ארמן",מבנה טמפלרי נטוש של "חוות שטול" על ראש גבעה. בשנת 1950 …נבנו בתים בשטח הבוסתן. היישובשהתהווה קיבל את השם "בוסתן הגליל", על-שם הבוסתן בו נבנה. אחרי מלחמת העצמאות, הגיעו למקוםשש משפחות ממושב בית יוסף שבעמק הירדן, אחרי שהמושב שלהם נעזב עקב הקרבות שהיו במקום. ששהמשפחות התיישבו במבנים נטושים שהיו לצד כביש עכו-נהריה, באותה תקופה ומיד לאחריה הגיעו למקוםמשפחות נוספות, הן מישראל והן מהונגריה, והתיישבו בתוך שטח בוסתן קיים, בהן היו מספר משפחות יקיםמנהריה שרצו לעסוק בחקלאות והיו מחוסרי קרקע. עם ההכרזה על הקמת היישוב צורפו כל המשפחות האלולמושב" ( ויקיפדיה).

 

בוסתן הגליל בשבילי זה חוף ים, עם חול דק ונעים ובריכה טבעית שיצר שובר גלים טבעי.שם בילינו את רוב חופשת הקיץ  בקייטנה תוצרת עצמית של הילדים. 

הילדות בבוסתן הגליל, חיי התרבות במושב היו עשירים. חגגנו את החגים ביחד. המחסן הטכני והסככה שלצידופונו לכבוד כל חג, קושטו ושימשו כאולם אירועים. ההופעות, המוסיקה, הקישוטים והכיבוד, היו כולם עבודה עצמית.ואנחנו הילדים לקחנו חלק נכבד בכל האירועים. מכוניות פרטיות לא היו בנמצא והרכב המשפחתי היה סוס ועגלה.ברכב הזה נסענו לעבודה בבוקר ובערב לסרטים והצגות.

 

 

החיים בבוסתן הגליל לא היו רק ים ושעשועים, אנו הילדים עזרנו בכל עבודות המשק, ברפת, בלול, ובקטיף

(התאילנדים הגיעו לארץ רק עשרות שנים מאוחר יותר). לבית הספר רכבנו על אופניים. היינו מתפרסים כלהקבוצה לרוחב הכביש הראשי שהיה בעצם "שלנו" ופעם בחצי שעה עברה בו מכונית בודדת שגם היא חיכתהבסבלנות עד שנסתדר בשורה ונפנה לה מקום. בבית הספר היינו חבורה מאוד מגובשת וחזקה. כל פעםשהגענו לשער היינו צועקים " ההבבווססתתנניים בבאאיים"

משוב  של אורי: התרגשתי מאוד לעבוד עם סבתא וללמוד הרבה דברים שלא ידעתי על הדור שלה."באמת היה פה שמח לפני שנולדתי"….

משוב של סבתא בלהה : היה מרגש ומהנה לעבוד עם אורי על המצגת.  בעזרת התמונות שחידדו את הזיכרונות, גילינו עד כמה היינו שונים אבל  גם קצת דומים. אומנם הכנו שיעורים ללא מחשב, ניהלנו חברויות ופעילויות ללא טלפון נייד, המזגן טרם הופיע ברוב הבתים, אבל כשיצאנו למגרש או למרכז פגדנו את כל המיוהמה של ילדותנו והיה כף. שמחה גדולה הייתה עבורי להיזכר בילדותי יחד עם אורי ולהנות  מהסקרנותוההתעניינות שלו.