מאגר סיפורי מורשת

ילדותו של סבא בכפר:

סבא אורי, נולד בכפר יחזקאל לשלומית ואהרון מטוס ששניהם ילידי כפר יחזקאל. המייסדים של כפר יחזקאל הם הסבים של סבא אורי, שעלו על הקרקע ב – 1921 והביאו את הוריהם וסביהם לכפר.

הילדות של סבא הייתה מאד תמימה, בתקופה זו לא יצאו מתחום הישוב והם אף פעם לא טסו לחוץ לארץ ולא נסעו לערים בארץ, אפילו הצרכנייה הייתה בכפר. והיו איתו 9 ילדים בגן בגילו של סבא אורי, ואת כל המשחקים שלהם היו בונים בעצמם – הם היו מציירים להם קלאס על הרצפה, הם היו מוצאים קופסאות סיגריות בצידי הכביש הראשי והם היו גוזרים את הצדדים וזה היה הקלפים שלהם, הם היו משחקים במשהו שהם קראו לו דודלס שהם היו לוקחים מקל של מטאטא, משחיזים את הצדדים ועם לוח הם היו מרימים אותו בצדדים ומקפיצים את בעזרת הלוח ומכים אותו ומי שהיה מגיע הכי רחוק הוא היה המנצח.

שנות הגן וכיתה א' סבא למד בכפר ומכיתה ב הוא למד בקבוצת גבע. עד כיתה ח' ומאז פתחו בית ספר תיכון חדש בחוות הלימוד בעפולה וזה היה המחזור הראשון של בית הספר שהיה מיועד לכל המושבים בסביבה. באותה תקופה סבתא אילנה (אשתו של סבא וסבתא שלי) לומדים באותה כיתה ואותה תקופה גם היו חוגים בבית הספר וסבא השתתף בחוג שירי ארץ ישראל עם סבתא כמו כן בתקופה זו אחת לחודש בסוף שבוע הם היו יוצאים לטיולים של תנועת המושבים ובטיולים אלו המדריך היה יוצא עם ספר תנ"ך בידו ובכל נקודה שמטיילים היה מקריא מהתנ"ך פסוקים שקשורים שאותו נקודה שטיילו בה והחוגים והטיולים חיזקו להם את האהבה למולדת ולארץ ישראל.

מילדותו סבא עזר להוריו בעבודות המשק והשדה – סבא ואבא שלו היו יוצאים לשדה עם סוס ועגלה, חרמש וקלשון, קוצרים את הירק לפרות ומעמיסים עם הקלשון לעגלה גבוהה. סבא מספר שיום אחד הוא ואבא שלו (סבא רבא שלי) נושאים עם עגלה עמוסה בכביש ועוקף אותם רכב וממנו יוצא הרצלפד שהיה יו"ר המרכז החקלאי, אבא של סבא גולש מהעגלה, נפגש עם הרצפלד שהיה ידיד המשפחה והם רקדו על הכביש "אל יבנה הגליל".

ובכדי להבין את הקידמה של העולם מילדותו של סבא שזרע עם סבא אהרון תירס במחרשה קשורה לסוסים והיה מחזיק חופן זרעי תירס ביד ומשחרר אחד אחד למשפך שדרכו לצינור שהיה מוביל הזרעים בין שני סכיני המחרשה. כשהמציאו את כל הטכנולוגיה (מחשבים, טלפונים…) בשבילו זה היה חוויה אדירה משום שבילדות של סבא לא היו דברים כאלה ובכל הכפר היה רק 3 טלפונים קווים בשביל להתקשר ולא היה טלפון נייד לכל ילד ולכל ההורים כמו היום.

תקופת שירות הצבאי מספר קורס 54 בחיל האוויר

 לפני גיוסו של סבא הוא הוזמן למבדקים לקבלה לקורס טייס ובזמן גיוסו הגיע לבסיס חיל האוויר בתל נוף שם היה בית הספר לטיסה והמשיכו במבחנים למיון לקראת הקורס.

לאחר קבלתו לקורס הם התחילו בטירונות כמו כל חייל שמתגייס לצבא, בטירונות היו אימוני ח"יר, בהמשך בשלב הקדם מכין היו יוצאים עם מטוסי פיפר עם מדריך מתל נוף לשדה התעופה (שדה תעופה שהיום הוא לא בשימוש שהוא בקרבת מקום ליד פתח תקווה)  שם היו מתאמנים בהמראות ונחיתות, טיסה ישרה ואופקית, פניות, נסיקה, הנמחה ועוד תרגילים שונים. לאחר הטיס ה9 של סבא עם מדריך יצא לטיסת סולו ראשונה בחייו, ובמהלך הסולו שלו הוא מאד התרגש וקצת אפילו נסער, הרגיש מאד אחראי והוא חושב שזה, מה שריגש אותו מאד זה שהוא ראה את כל השדות ובעיקר הפרדסים הירוקים שבתוחם מכלי תפוזים כתומים וזה מאז ריגש את סבא, כאשר סבא חזר לנחיתה במסלול והנחיתה עברה בשלום, סבא היה מאד נסער ונרגש.

המשך הקורס היה המכין שבו התאמנו במשך 4 חודשים באימוני כושר והישרדות, היו מתאמנים כל בוקר בריצות לקראת ריצה מסכמת של 30 ק"מ, באמצע הריצה של 15 ק"מ חמישה חניכים התיבשו והתעלפו (לא כולל סבא) בגלל לחות גבוהה באוויר והם היו הרבה זמן בבית חולים ומאז הם רצו רק 15 ק"מ בלבד והופסקה הריצה של ה- 30 ק"מ.

בהמשך אימוני המילוט הם בנגב ולומדים לאכול שבלולים קטנים, לטאות ושיחים שונים וכן לצור מים על ידי חפירת בור קטן שבמרכזו מימיה ריקה, לבור שמים שיחים ועל הבור מכסים ניילון ובמרכזו שמים עבן וטיפות המים נופלות למימיה.

בהמשך, היו עושים אימון במילוט מים וקפצו מהליקופטר לים וזה יצא בחודש פברואר בחורף אז היה קר מאד, היו עושים גם קורס צניחה. בשלב הבא היו עוברים לאימון במטוסי סילון מסוג פוגה מגיסטר עד לסיום הקורס. בסיום הקורס התקיים מסדר כנפיים שבו מעניק מפקד חיל האוויר כנפיים לכל בוגר.

לאחר סיום הקורס סבא מוצב בטייסת הליקופטר חדשה שהוא עוסק בהקמתה.

צריך להבין שהתקופה היא לאחר ששת הימים ובתקופה זאת אין מטוסים ללא טייס ולא רחפנים וכוחות הקרקע לא יודעים מה נעשה מעבר לגבעה, ולצורך זה הוקמה הטייסת הזו שבימי לחימה יוצמד הליקופטר למפקד האוגדה בשטח, לאחר זמן מה מתחילה מלחמת ההתשה והיו עוסקים בסיורים לאורך תעלת סואץ. ולאורך בקעת הירדן לעקוב אחרי חדירת מחבלים למדינת ישראל, וכאשר היו מגלים חדירה התחילו לנהל מרדף. כמו כן היו מטיסים את ראש הממשלה ושר הביטחון לסיורים ולפגישות שונות.

עם שחרורו של סבא מהצבא הוא מתחיל לרסס בחברת ריסוס (כים אויר) ולאחר חצי שנה קראו לסבא שוב פעם לצבא בגלל הלחץ שהיה שם ובהמשך סבא ממשיך במילויים כ- 70 – 80 יום בשנה את מלחמת יום כיפור סבא עובר כטייס מילואים. בתקופה זו גם אסף (אח של סבא) ביום השלישי למלחמה תוקף עם סקייהוק באזור תעלת סואץ ומטוסו מופל על ידי טיל קרקע אויר והוא נופל בשבי וסיפור השבי שלו מאד מיוחד – הוא עושה אותו משוגע והשובים מאמינים לו ולא חוקרים אותו, לאחר חזרתו של אסף מהשבי, הוא מרצה את הסיפור לטייסים.

הזוית האישית

גלי: למדתי היסטוריה על סבא שלא ידעתי בעבר על סבא ועוד כל מני דברים כמו איך הסתדרו בעבר כשסבא היה קטן (המשחקים שלהם, העבודה שלהם…) היה לי מאד כיף לעבוד עם סבא על הפרויקט הזה ואני לא מתחרטת על זה שנרשמתי לקשר הרב דורי משום שמאד נהניתי לשמוע את הסיפור של סבא כשהיה קטן וכשהיה בצבא. בנוסף סבא סיפר לי שבארוחות ערב של יום שישי היה משוחח עם אמא שלי והאחים שלה שהיו יושבים סביב השולחן ואומר להם שהם דור בר מזל ושהם נולדו במדינה יהודית דמוקרטית והם לא כמו בעבר שליהודים לא היה מדינה ולכן הם צריכים לשמור ולהלחין לדורות הבאים את מה שיש להם. אני גם נהניתי לצאת עם סבא לטיול בבית התפוצות, גם שם גיליתי כל מיני דברים על העבר.

סבא: נהניתי מאד מהעבודה המשותפת ובעיקר שמחתי שסיפור ההיסטוריה שלי מעניין את גלי נכדתי.