מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

אנה מספרת על ילדותה, נדודי המשפחה עד לבית בקצרין

אנה יהל ואלינור
אנה בצעירותה
מראשון לציון לגולן

נולדתי בטורקיה בשנת 1950 בעיר איסטנבול, גדלתי שם עד גיל 8. אני הבכורה במשפחתי. בגיל 6 הייתי בפנימייה מיוחדת של שגרירים. היה לי קושי בגלל שהייתי היהודיה היחידה ורחוקה מהמשפחה שלי.

%d7%90%d7%a0%d7%94-%d7%aa%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%aa-%d7%9e%d7%97%d7%96%d7%95%d7%a8

בשנת 1958 עלינו לארץ. בארץ הייתה אז תקופת הצנע וחיינו בצמצום. אמא הייתה ציונית. כמו כן אמא הייתה בשלנית ומאוד חרוצה. מאוד אהבה לבשל והיו הרבה מסיבות בבית. הבישול באותן שנים היה על ידי פתיליה.

כשעלינו לארץ הגענו לחולון ולא היה לנו איפה לגור ותקופה מסוימת  גרנו עם הדודים. לאחר מכן אמא פלשה לבית שלא היה שלנו. הבית היה מלוכלך אך היא ניקתה הכל. לאחר כמה זמן הגיע שוטר וביקש מאתנו ללכת מהבית מכיון שהוא שייך לעירייה. עזבנו את הבית עד שההורים קנו בית משלהם. בחולון הכל היה חולות כי זה היה ממש בתחילת הבנייה, ממש בראשית ההתפתחות של העיר חולון.

הילדות שלי הייתה ממש טובה. אהבנו לשחק קלס, חבל קפיצה ותחרויות אופניים, אבל ישבנו על הצד האחורי.  בתיכון למדתי בבית ספר במגמת כלכלת בית. אחד הדברים המעניינים שהיו שם זה פיסול בפירות וירקות, וגם עיצוב שולחנות ותורת האירוח.

%d7%90%d7%a0%d7%94-%d7%a0%d7%a2%d7%a8%d7%94

 

הייתי בתנועת הנוער העובד והלומד, אבל זכור לי שההורים לא הסכימו שאצא לטיולים ולמחנות שהיו בחגים. לצבא לא קיבלו אותי בגלל בעיות משקל.(משקל נמוך מאוד) וכך התחלתי לעבוד בבנק לאומי במרכז הארץ בכספת הגדולה. אני זוכרת שבמלחמת ששת הימים הלכתי לבית חולים במעון לילדים, וכיסינו את החלונות בבריסטולים שחורים.

בגיל 20 התחתנתי. תכננו לגור בחרובית אבל אמרו לי שאני צריכה לגור בקראוון והייתי אחרי לידה, אז וויתרנו על הרעיון לאחר מספר שנים באנו לבקר חברים בקצרין והחלטנו שאנחנו עוברים לגור שם. נפגשנו עם סמי בר לב ומיד תוך שבועיים הייתה לנו דירה מוכנה. תוך שבועיים ארזנו ועלינו לקצרין.

כאשר הגענו לקצרין היא הייתה רק בת-3. ממש בתחילת הבניה. עדיין לא הייתה לי עבודה ולבעלי מצאו עבודה במשטרה. ביום שהגענו זה היה הלילה הראשון והודיעו לי שיש ראיון עבודה ב 22:00 בלילה. כך התקבלתי להיות סייעת בגנים באניעם וגם עבדתי במועצה 28 שנים. הילדים היו בבית ספר עממי בגמלא.(הישן). הבן הבכור התחיל את התיכון נופי גולן ושנופי גולן התחיל במחזור הראשון.

%d7%90%d7%a0%d7%94-%d7%9b%d7%a4%d7%95%d7%aa-%d7%a8%d7%92%d7%9c%d7%99%d7%99%d7%9d

בקצרין היו חיי הקהילה עשירים עם עזרה הדדית, מסיבות ואת כל החגים חגגנו ביחד. (במלחמת לבנון הראשונה התאספנו כל נשות העיר כדי להכין מרקים ועמדנו לפני השער הירוק בקצרין וחילקנו לחיילים מרק חם.) לנו לא היה רכב פרטי היינו נעזרים בחברים או אם היה חסר משהו היינו עושים רשימת דברים ונותנים לאנשים קרובים שבמילא נסעו והיו קונים לנו וכך  לא היינו נוסעים למקומות רחוקים.

היה אוטובוס פעם ביום שהיה יוצא בשעה 5:00 בבוקר ואוטובוס שהיה עובר מראש פינה לקצרין. הלחם היה מגיע רק פעמיים בשבוע ימי שני ורביעי ובדרך כלל היו מלחמות על הלחמים. הדואר לא היה במקום היה אוטובוס שהיה מגיע ומחלק את הדואר והמחלק היה גם מציל וגם שוטר. תקופה ארוכה חיפשנו לגור במקומות שונים ואיחודים ניסינו בכרמיאל, ערד, פיתחת סיני ובסוף הגענו לביקור חברים בקצרין ומיד חשנו שחזרנו הביתה.

הזוית האישית

בכל תקופות החיים יש התחלות חדשות.

מילון

סיר פלא
סיר עם חור באמצע שבו היו אופים עוגות על פתיליה או גז

ציטוטים

”הבית מתחת לגשר“

הקשר הרב דורי