מאגר סיפורי מורשת

רינה חוותה בילדותה תקופת מלחמות

בשנת 1936 היו כאן (בעמק יזראל) מעורעות, הערבים התחילו להתנפל על היישובים בישראל. הייתי בת ארבע וחצי. היינו ארבעה ילדים בחדר שבגן. אני זוכרת, שבלילה היינו מדברים ביננו עד שכולם היו נרדמים.

באחד הלילות, כולם נרדמו ורק אני וגדי (חברי) נשארנו ערים ופתאום שמענו בומים חזקים ויריות חזקות. רצנו לחלון לראות מה זה, כיון שבדרך כלל היה שקט בלילה. לפתע נכנסה אחת הגננות שלנו ואמרה: "תכנסו מתחת למיטות שלכם, יורים!".

מאז  אירוע זה חזר שוב ושוב, כל יום שישי, כנופייות היו יורות על הקיבוץ שבו גדלתי. אני זוכרת, שהיה לנו גם יער שהיינו שותלים שם שתילי עצים, בט"ו בשבט. בכל יום שישי כשהיו יורים היו שורפים את היער, מהאש הייתה פורצת בכל פעם שריפה. היינו מרטיבים שקים והיינו רצים ומכבים את השרפה. ביער הייתה חלקה אחת שקראו לה חלקה שרופה בגלל שתמיד שרפו אותה.

חג שבועות בקיבוץ

בחג השבועות בכל ענף (קבוצה) היה משהו שהוא מייצג,. בשבועות היו עושים תהלוכה ששמה "ענפים": המטעים היו מייצגים את הפירות. גן הירק היה מייצג את הירקות. הרפת את העגלות והעגלים שהיו להם. הדיר את הגדיים והכבשים. הטרקטורים החזקים היו נוסעים עם המחרשות החדשות וכל מה שהיה נכנס לקיבוץ חדש.

היינו מתלבשים חגיגי ושמים זרים על הראש וגם היו מביאים את כל התינוקות שנולדו באותה השנה. הייתה במה שעליה קיבלו את כל הפירות והירקות של אותה השנה (הביכורים). אחר הצהריים היו מין תחרויות היתוליות שבהם היו צריכים לפוצץ בלונים, היו הולכים על חביות, היו רוכבים על סוסים. בערב היה פיקניק גדול על הדשא, כל המשפחות היו אוכלות ביחד על הדשא.

רינה אייזן והתלמידות

תכנית הקרש הרב דורי – הזוית האישית

החוויות שלנו מהמפגשים עם רינה הן: נהנו להקשיב לסיפורים, לפתח שיח וכמובן להיפגש איתה ולראות אותה.

רינה אייזן והתלמידות 

העשרה

עמק יזרעאל: "עמק יזרעאל הוא עמק גדול בצפון ארץ ישראל, התחום בין הרי הגליל התחתון, הרי השומרון ורכס הכרמל, והוא נמשך ממישור החוף ועד לבקעת הירדן. עמק יזרעאל הוא הגדול בשברי המשנה של השבר הסורי אפריקני. בערבית מכונה העמק "עמק בן עאמר" (??? ?? ????, מרג' בן עאמר) או "מישור זרעין" (??? ?????, סַהְל זִרְעין)".