מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

הילדות בעירק- סיפורי ילדות

אני וסבא מאיר
תמונה משפחתית
סיפורים שמחים וסיפורים עצובים

נולדתי בבגדד באזור של מסחר ונולדתי השלישי במשפחה אחרי שתי אחיות, אחריי נולדו עוד אחות ועוד בן ובסך הכל אנחנו ששה ילדים וביחד עם הורים זה שמונה. גרנו בקוטג' של שלושה מפלסים והדודים גרו סמוך אלינו. באמצע שני הבניינים של הקוטג'ים היה מחסן עם חנויות ששם אבי ניהל את המסחר שלו.
 
תמונה 1
 
למדתי בבית ספר יהודי שהלכתי אליו ברגל עם חברים מהשכונה ועם עוד אחרים. האחים שלי למדו בבתי ספר אחרים. כפי שאמרתי לך אני הייתי שלישי במשפחה, אחותי הגדולה למדה בבית הספר אליאנס והשנייה למדה גם שם. אני למדתי בבית ספר שנקרא "רחל שחמון" שם למעשה למדתי עד כיתה ו' סמוך לעלייתנו ארצה (שבו למעשה סיימתי בית ספר עממי).
איזה מתנה לילד אז פעם קיבלתי שרשרת של שעון, פעם קיבלתי סט צלחות, כל פעם קיבלתי משהו אחר הרבה חיבוקים ונשיקות ככה שהרגשתי את עצמי טוב.
 
 תמונה 2
 
תשומת לב הייתה גדולה יותר לבנים מאשר לבנות. היה מנהג עירקי שקיים בכמה ארצות. ארצות ערב והיום קיים בסין. בסין אפשר ללדת ילד אחד (עכשיו הגדילו את זה אולי) אז כולם רצו בן. אני הייתי הבן הבכור כי שתי האחיות שלי היו יותר גדולות אז אני הייתי הבן הבכור.
 
החברים הקרובים היו בני דודים שהיו בגילאים שלי (בן דוד שלי הוא בגיל שלי בערך).אני זוכר שהייתי ילד היו לי אבעבועות בכל הגוף והיה נהוג ללכת לבית הכנסת או שמישהו ייקח אותך וכאילו להתפלל וזה מרפא (היה נהוג מנהג כזה).
 
בחגים בדרך כלל בחול המועד פסח ובחול המועד סוכות לא עבדו בימים האלה היום הילדים לא עובדים אבל ההורים עובדים היום בישראל (בבגדד לא עבדו) וזה היה מחווה של ביקור של קרובי משפחה החלפת מתנות וכדומה. בסוכות לדוגמא היה לנו מקום קבוע לשים את הסכך (היה לנו מחסן לשים את הסכך) עם כל הקישוטים והיינו שבעה ימים יושבים בסוכה. בלילות החמים בבגדד היינו ישנים על הגג עם כילה כזאת מסביב לנצל את משב האוויר שהיה בחום הכבד בקיץ של עירק.
היו ונטילטורים (מזגנים אני לא זוכר שהיו) היה אור אבל השתמשו גם בעששיות. התלוויתי לאבי עד גיל 11. בהפסקות הייתי משחק עם ילדים בכל מיני משחקים: משחקי תופסת, ריצות, כושר גופני וכל המשחקים שקיימים. אהבתי לימודי מתמטיקה והייתי גם טוב בזה. בסך הכל כילד מפונק קיבלתי תשומת לב מיוחדת. בגיל 8-10 התלוויתי לאבא שלי גם לשוק, לחנות שלו וגם ניהלתי כשהוא היה צריך ללכת דחוף. עמדתי אני בחנות ואני ניהלתי את המכירות אם היה צריך (לא בדברים מסובכים). לפעמים התלווה אלי גם בן דוד שלי שהיה בן גילי. כך גם הסתובבתי בשווקים, במסחר למדתי גם את נושא הבנייה משום שאבא שלי ששעמם לו ולא היה לו מה לעשות אז הוא בנה שם חאן גדול שעד היום קיים החאן הזה נקרא חאן דרוויש והוא נמצא ברחוב הנצראה ( רחוב על שם הנוצרים על ידי שוק השורג'ה).

החידקל הוא אחד הנהרות החשובים בקדמת אסיה. מקורותיו במזרח טורקיה, ומשך רוב מהלכו הוא זורם בשטח עיראק. פעם הייתי ליד הנהר וראיתי איך עובר מטוס קטן של מלך עירק מתחת לגשר שהיה מעל נהר החידקל. 

פעם עשינו קומזיץ על החוף, קנינו דג. בד"כ דייגים היו תופסים את הדגים הגדולים של 5-6 ק"ג והיו משאירים אותם חיים קשורים לספינה. היינו קונים אותם חיים ושמנו 2 שיפודים על החול על שפת הנהר, מתחת גחלים וישבנו על מחצלות ואכלנו בידיים. זה היה מעדן לא נורמאלי.
 
הייתי גם במצבים לא משמחים, כשהייתי ילד קטן ואני זוכר טוב טוב שהיינו בלחץ מכיוון שהרבה יהודים נהרגו ע"י הערבים, אשר בזזו את הציוד ופצעו. למרבה הפלא, דווקא הערבים חלקם, אלו שעבדו אצלנו, שמרו על הבית שלנו כי אהבו אותנו וסחרו איתנו עברנו את הפרהוד, כאשר התכוננו והכנו זכוכיות ואבנים כדי לזרוק עליהם מהגגות, אם הם יבואו. הייתה לנו גם מחשבה לבנות עוד קיר, כדי שנוכל להתחבא מאחוריו, במידה והם יבואו.
 
אטרקציה משמחת
אני זוכר אותה טוב, הבן דוד הגדול אשר התחתן בבגדד וערך את החתונה בוילה בגג, לשם כך היה צריך לעלות מדרגות רבות. ערבי חג'י שמר על הכניסה כדי שלא יכנסו אורחים לא רצויים. ולי קרה משהו לא נעים ראיתי כוס עם מים ושתיתי, מסתבר שזה היה משקה חריף, ערק. אני קיבלתי סחרחורת.
 
יש לי עוד הרבה סיפורים…אימא שלי הייתה אישה יקרה מאוד וצדקת. לא תאמין שיש נשים כאלו. הייתי ילד מופרע והיא נתנה לי ממתקים כדי שאלך עם אבא שלי. "תתעופף לי מהעיניים", היה קשה לה שאני בבית.כשהיינו מכינים גלידה הייתה פיילה מפח ובתוכה עוד אחת קטנה. בניהן היו 2 פחים ומה שמנו בניהם? שמנו שם קרח. ועליו מלח. אתה יודע למה? כדי שלא ימס כ"כ מהר. בפח שמנו חלב ישר מהפרה (לא מזוקק ומפוסטר כמו עכשיו). היו חולבים את הפרה עם הידיים (ולא עם מכשירים ומוזיקה של בטהובן כמו היום כדי שיניבו יותר), פעם לא הכינו את הפרה והיא נתנה בעיטה גדולה ואז הכניסה את הרגליים שלה ישר לדלי של החלב.
עוד לא סיפרתי על זה, שכל בוקר היינו הולכים (לפעמים אני הייתי הולך) להביא את הפיתה העירקית מהטאבון ישר. לפעמים הייתי רעב כל כך וחצי מהפיתה הייתי מחסל בדרך. היינו קונים אבטיחים 20-30 ואת כולם מביאים הביתה, לא אבטיח 1 כמו היום. הסבלים היו יחפים, ממש מסכנים, סחבו 50 ק"ג- 80 ק"ג והביאו את זה הביתה. לצערנו הרב, הפרי צריך להיות אדום ומתוק כדי להיות טעים ולכן חלק לא היה בשל. הפרי הקלאסי היה תמרים מתוקים. היינו קונים את זה בסיטונות ומביאים הביתה.
 
ביום חורף קר מאוד, קור אימים. דתיים לא מבשלים בשבת. אז אנחנו שמנו את הסיר הגדול העצום שמלא במאכלים הכי טעימים על גחלים שמתבשל הרבה שעות: לפני כניסת השבת בכמה שעות עד למחרת בצהריים. חתולה רצתה להתחמם ליד הגחלים ואז באנו להוציא את הסיר וראינו חתולה על יד החמין מתחממת הכל אמיתי.
 
ועוד סיפור קטן, לא יודע עם סיפרתי לך, להיות היה זמן הגשמים היה שיטפונות אדירים וכל המקומות הנמוכים היו מתמלאים במים אפילו  ברחובות שיש שם בורות וכו' או שדרות נמוכות היו מתמלאות במים אבל העיקר שבבתים שיש בהם מרתפים היו מתמלאים במים ואז היו באים ברחשים כשאתה נכנס זה נקרא סורדב.  
 
תשע"ו

מילון

פרהוד
(תרגום מילולי: "ביזה", "שוד") הוא שמן של פרעות שנערכו באוכלוסייה היהודית בבגדאד שבועות 1941

החידקל
הוא אחד הנהרות החשובים בקדמת אסיה. מקורותיו במזרח טורקיה, ומשך רוב מהלכו הוא זורם בשטח עיראק

ציטוטים

”ברור שהיהודים היו מיעוט בין הערבים אבל העסקנו ערבים.“

הקשר הרב דורי