מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

הילדה מחולון שהמריאה לשמיים

סבתא חנה ואני רביד
סבתא חנה כחיילת
שירות צבאי כמדריכת לינק

"לי לא היו סבא וסבתא, זאת אומרת היו לי אבל הם נספו בשואה.

הוריי עלו לישראל כחלוצים מפולין בשנת 1930. בני משפחתם שנשארו בפולין נספו כולם.

אמי חינקה קלודובסקי (לבית ליטובסקי) באה מבית חסידי סלונים בברנוביץ, בבלרוס. אביה וגם סבה היו מורים, לכן כשעלתה לארץ ידעה ודיברה בעברית.

אמי נהגה לספר שלא אהבה את ליל הסדר, כי אביה תמיד היה מביא מבית הכנסת קבצן מסכן שלא היה לו לאן ללכת והיות והיא הייתה הילדה הקטנה תמיד הושיבו את האורח לידה.

למרות שבאה מבית חרדי משפחתה הייתה מאוד ציונית והיא הלכה לתנועת נוער ציונית (פועלי ציון), יצאה להכשרה חקלאית בפולין ואף אפשרו לה לעלות לישראל.

אבי ישראל קלודובסקי בא מעיירה ליפנו בפולין. הוא בא מבית מסורתי ציוני. המשפחה הייתה מאוד גדולה וחמישה מהילדים עלו לארץ.

הוריי הכירו בהכשרה אך לא יכלו לעלות לארץ ביחד, כי המנדט הבריטי לא הרשה לעלות. אבי נאלץ לברוח מפולין משום שרצו שיגוייס לצבא, היות והיה ספורטאי יצא ל"תחרויות" עם ויזה של תייר ועלה לארץ כתייר לתחרויות המכבייה.

אמי התחתנה בנישואין מזויפים כי השלטון הבריטי הרשה רק לזוגות נשואים לעלות לארץ.

היות ואמי עלתה לארץ בברכת משפחתה, היא צוידה בכל טוב: שמיכות פוך בגדים חמים כרים וכו'. אבל עקב סערה בים נאלצו להשליך למים את כל החפצים והיא הגיעה לארץ רק עם הבגדים שעל גופה.

אני נולדתי בתל אביב ברחוב דיזנגוף עם תום מלחמת העולם השנייה. היות והדירה הייתה במרכז תל אביב כל בן משפחה או חבר תמיד היה מגיע לתקופה מסוימת לבית של הוריי. החיים היו מאוד קשים והוריי נאלצו לעבוד בהרבה עבודות שחורות על מנת להביא אוכל לי ולאחי. עד היום אני זוכרת שכל תפוח שהיה נקנה אחת לחודש חולק לארבעה פלחים, שני פלחים ליום זה ושניים למחרת.

ב- 1949 עברו הוריי לחולון. חולון הייתה כולה חולות. כמעט שנה לא היה לנו חשמל בבית והדלקנו מנורות נפט (עששיות) ומים לרחצה חוממו בפרימוס.

כדי להקל על המצוקה הכלכלית הוריי גידלו משק חי: תרנגולות, ברווזים ויונים. הם שתלו עצי פרי וגדלו ירקות. ליד הבית שלנו הייתה ביצה עם צפרדעים שקרקרו כל הזמן ובלילות שמענו כל הזמן יללות של תנים שלא פעם ניסו לחטוף תרנגולות מהלול. בבית הספר לא היו מספיק כיתות ולכן למדנו בכיתות א-ב במשמרת שנייה. בכל כיתה היו 50 ילדים. גם לפני וגם אחרי הלימודים שחקנו בחולות, רכבנו על אופניים בגבעות.

%d7%aa%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%94-4

בית הספר התיכון היה רחוק, גם לא היה כביש שיכלנו לרכב עם האופניים עליו והלכנו ברגל דרך החולות. רק כשהייתי בכיתה יא סללו כביש וניתן היה לרכב על האופניים.

למרות שהייתי בתנועת נוער, לא רציתי ללכת לקיבוץ במסגרת הנחל. בשעה שכל חברי היו בקיבוץ לצורך גיבוש לקראת הגיוס לנחל אני הייתי בבית ועשיתי בחינות פסיכומטריות בצבא. בדרך כלל היה ניתן לבקש במה לשרת. אני לא ביקשתי שום דבר.

בסיום הטירונות הוריי באו לטקס הסיום שהתקיים בצריפין, בה"ד  12 שהיה בסיס טירונות עשרות בשנים.

בטקס לבשתי מדים בצבע חאקי. ביום שלמחרת באתי הביתה לבושה במדים כחולים. הוריי לא הכירו מי הגיעה ולא רצו לתת לי להיכנס. בקיצור, אני שובצתי לקורס הכי מיוחד בחיל האוויר – קורס מדריכות לינק.( סימולטור טיסת מכשירים של היום )

%d7%aa%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%94-3

התחלנו את הקורס 5 בנות וסיימנו 3. למדנו את כל המקצועות שלומדים בקורס טייס, כמו כיצד מטוס טס, מטאורולוגיה, טיסת מכשירים, מורס וכולי'. למדנו בבית הספר לטיסה ביחד עם פרחי הטיס רק כשהיו להם שיעורי טיסה בפועל אנחנו התאמנו בטיסה על הסימולטור ולמדנו כיצד להדריך את הטייסים. הקורס נמשך כחצי שנה, וכשהסתיים התחלנו להדריך את פרחי הטיס שלמדנו איתם בבית ספר וגם טייסים מנוסים שהיו צריכים להתאמן לקראת פעילות מבצעית או טיסה ליעד לא מוכר.

בסיום הקורס קיבלנו צ'ופר להטיס מטוס סילון מסוג פוגה בעצמנו.

מספר מילים בדבר מיתקן הלינק – מאמן טייסים לטיסת מכשירים

השם "לינק" ניתן על שם ממציא המיתקן, אמריקאי, בשם אדווין לינק,  כבר במהלך שנות הארבעים של המאה הקודמת.

מאמן הטיסה היה מעין "תא טייס" ובו לוח המכשירים, סטיק הניווט והמצערת – ממש טיסה ב"כאילו". "תא הטייס" הורכב על גבי ארבעה מפוחים, אשר איפשרו את התחושה של פניות ימינה ושמאלה וכן נסיקה והנמכה.  המיתקן נועד רק לאימון בטיסת מכשירים.  חיל האויר רכש את המערכת כבר בשנות החמישים.  היות ושמי הארץ בהירים במרבית ימות השנה, חשוב היה ללמד את הטייסים כיצד להשתמש במכשירים ולהשאירם עם "יד על הדופק" בנושא, כי הרי לא נזדמנו להם מספיק אירועים על מנת להתנסות בטיסה מסוג זה.

המיתקן נתן "הרגשת טיסה" והמתאמן יכול היה לטוס ב"כאילו".

המדריך ישב ליד שולחן שהיה מחובר למאמן הטיסה. השולחן היה מחופה בזכוכית ומתחתיו מפות היעדים עליהם התבצע האימון.  כל תנועה שביצע הטייס בתוך המאמן שורטטה על גבי השולחן, כך שניתן היה לתחקר את פעילויות הטייס ולהפיק לקחים.  ה"רקורדר" הראה להיכן הגיע המטוס בניווטו, האם הטייס לקח בחשבון את מזג האויר, את מיגבלות המטוס, חישב נכון והבין את מכשירי הניווט  וכו'.

%d7%aa%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%94-2

את האימון עברו בעיקר טייסים של מטוסי תובלה והליקופטרים וזאת עקב ההנחה שטיסת מכשירים פחות שימושית לטייסי קרב.

מעבר לאימונים הבסיסיים נעשו גם אימונים לפני יציאה ליעדים שלא היו מוכרים לטייסים, והיה צורך בהכרת מכשירי הניווט והנחיתה, המסלולים והגישה לשדות תעופה במקומות שונים.

בשנים הראשונות ביצעו את ההדרכות הטייסים עצמם, לאחר שעברו קורס מיוחד בנושא.

מספר שנים מאוחר יותר החליטו בחיל האוויר לנסות וללמד בנות את המקצוע. ברור שהיה צורך ללמד את כל מקצועות הרקע האוויריים ובנוסף גם את אופן ההדרכה והבקרה.

סיפורים רבים ישנם על "התמרדות" הטייסים וחוסר הרצון להגיע לאימונים.  גם זלזול במאמנים לא חסר. הם העדיפו לנסוע לחו"ל או להתאמן על המטוסים עצמם.  אך האימון על הלינק היה זול בהרבה והיה מאוד אפקטיבי, כך שעם הזמן הכירו גם הם בנחיצות הדבר, עד כדי כך, שזכורים לי מיקרים בהם פנו אלי טייסים לפני טיסות ליעדים חדשים או מורכבים בבקשה שנאמן אותם לפני צאתם למשימה.

לא היה קל להדריך ולאמן. הטייסים היו בעבר ( כמו היום ) מאוד שחצנים וחשבו שהם יודעים הכל בטח יותר מילדה חולונית שלא ראתה מטוס מימיה אלא רק בשמיים. הם דאגו לנסות בכל שיעור להראות לנו כמה הם יודעים יותר מאיתנו.

אבל לא היתה להם ברירה והם נאלצו לקבל את הביקורת שלנו.

עם הזמן הם למדו להעריך מאוד את השיעורים והגענו למצב שהיו מבקשים שיעורים פרטיים נוספים על מנת לקבל ביטחון בטיסת המכשירים.

אנקדוטה מעניינת

לאחר הצבא המשכתי להדריך טייסים במסגרת חברת ארקיע. היות ולמטוסים הוכנס מכשיר ניווט חדש נשלחתי עם מספר טייסים בכירים ללונדון למרכז הדרכה גדול על מנת ללמוד על המכשיר כדי שאוכל להדריך עליו. המדריכים בלונדון לא רצו ללמד אותי היות והייתי בחורה צעירה וחוץ מזה אצלם עסקו בזה רק גברים בעלי ניסיון רב בטיסה. בסופו של דבר סיימתי את הקורס בהצטיינות, ואת המבחן המסכם שלי באו לראות כל הטייסים הבכירים הבריטים.

אני לא חושבת שהסבא שלא הכרתי חשב בחלומותיו שנכדתו הקטנה מחולון תגיע לתפקיד מיוחד כמו מדריכת טייסים…"

הזוית האישית

רביד – היה כיף מאוד, זו הייתה חוויה מגבשת. סבתא חנה – נהנתי לספר לרביד על פרק מיוחד בהיסטוריה האישית שלי.

מילון

מתקן לינק
המתקן עליו בעבר התאמנו הטייסים

ציטוטים

”"אינני חושבת שהסבא שלא הכרתי חשב בחלומותיו שנכדתו מחולון תגיע לתפקיד כמו מדריכת טייסים..."“

הקשר הרב דורי