הילדה החביבה מול הרוחות הנושבות
<?xml encoding="UTF-8">
גרנו במלאח שנקרא בשם אולד – זנגיה. היה זה בכפר הקרוב לעיר מרקש. מסביבנו גרו ערבים שכלפי חוץ ניהלו איתנו חיי מסחר אך בליבם פנימה הם לא אהבו אותנו במיוחד…. ואולי גרוע מכך. חיי הקהילה התנהלו ברוח התורה והמצוות מתוך יראת שמים טהורה, קולם המתנגן של לומדי התורה היה נשמע בכל שעות היממה עד למרחקים, בתי הכנסת ובתי המדרש היו מפוזרים כמעט בכל רחוב וסימטה ושם הם ישבו והגו בתורה. את הארוחות ללומדי התורה סיפקו עקרות הבית כל אחת לפי התור .
בשנת 1958 אבא החליט לנטוש הכל להשאיר את הרכוש, ולעלות לארץ ישראל עם משפחתו העניפה. עשינו את כל ההכנות בחשאי כי אבי חשש שמא הגויים יפגעו בנו, לשכנים הערבים סיפרנו שאנו נוסעים לשמחה משפחתית לתקופה קצרה .
עלינו ארצה כשאני הייתי בגיל שמונה, עלינו: תשעה אחים, אמא, אבא, סבא, סבתא דודים,דודות ושכנים ומשפחותיהם. כולם יראי ה' ולומדי תורה לשמה .
גרנו במעברת "מנסי" שהוקמה בשטח כפרי נטוש ליד מגידו, מסביבנו שכנו קיבוצים של השומר הצעיר. נרשמתי לבית הספר "הדתי". אני זוכרת שבימות החורף דלף גשם מגג הכיתה.ואילו מולנו היה בנוי לתפארה בית ספר חילוני שבקושי הכיל תלמידים.
כשהגעתי לבית הספר המורה שלי שאלה לשמי, עניתי "חביבה" . אולם היא החליטה שזה שם "גלותי" והיא שינתה את שמי לאביבה מבלי לשאול לרשותי. "קפצתי" מיד לכיתה ג', כי אבא לימד אותי קרוא וכתוב וידעתי לקרוא ולכתוב.
הדוור שהיה אחראי לחלוקת דברי הדואר, היה מרוקן בביתנו את תיק המכתבים שלו. היו אלה מכתבי תודה על התרומות שתרם אבי לישיבות רבות.
גם כשעברנו לזכרון יעקב נכנסתי ללמוד בכיתה ג', אלא שכאן ארע מקרה שחיזק בי את ההכרה בכוחות שהקב"ה העניק לי כדי לעמוד מול הרוחות החילוניות שחיבלו בחלק מאחיי הקדושים. בהיותי בכיתה ג' התבוננתי וראיתי שכיתה ד' תתאים לי יותר מבחינת הרמה ואיכות התלמידות, החלטתי לעשות מעשה, לקחתי את הילקוט בהפסקה ונכנסתי לכיתה ד' ללא בקשת רשות, והתיישבתי באחד הכסאות הפנויים בכיתה. לפתע נכנס המנהל והבחין "בתלמידה החדשה". הוא פנה אלי, ושאל אותי מה אני עושה בכיתה ד'? עניתי שאני חושבת שאני מתאימה יותר לכאן, לאחר שהמנהל נוכח לראות את העקשנות שלי ושמע ממני הבטחה שאשלים את החומר הוא הסכים לתקופת ניסיון ואכן עמדתי בהצלחה בהבטחתי ונשארתי ללמוד בכיתה זו.
אחיי אף הם למדו בבית הספר. יום אחד המורה הדביק מסטיק לאחת מפאותיו של אחי, כך נאלצו לגזור לו את הפאה.כאן נדרשו מאיתנו כוחות אדירים כדי להישאר נאמנים לדרך אבותינו , היינו המשפחה היחידה ששמרה מצוות בשכונתינו. לצערנו, חלק מאחיי לא החזיקו מעמד בנסיון הקשה..אבא זצ"ל התעצב מאוד. הוא שלא ידע פשרות בדרך ה'. הציב בפני אחיי את אחת האפשרויות: או שהולכים בדרך ה' או שעוזבים את הבית? הם עזבו את הבית וניסו למשוך אותי ולשכנע גם אותי ולעזוב הכל. אלא שלמרות שפתם החלקלקה, ידעתי את האמת שהם טועים, וב"ה הקב"ה שמר עלי ולא התפתייתי . וכשסיימתי בית הספר יסודי לא הסכמתי למסור את התמונה שלי מתמונת המחזור לאף חברה כדי שלא יוכלו לעשות בה שימוש לא נכון, וזאת למרות שחברותיי נהגו אחרת .
למדתי בסמינר וישנתי בפנימיה, אחר הצהריים עבדתי כדי לממן את לימודיי. המצב הכלכלי בבית לא היה קל, מכיוון שאת כל רכושנו עזבנו במרוקו. הצלחתי לחסוך מעט כסף ולהביא מתנות להורים בכל שבת חופשה. בתקופה זו אחי הצדיק יוסף התארס עם תושבת כפר חב"ד שמחה טובה שתחי' .
אבא של גיסתי ר' דוד סויסה זצ"ל קישר ביני ובין בעלי ר' דוד אסולין , בחור שבלט בבקיאותו בתורה ובחסידות, לאחר נישואינו גרנו בכפר חב"ד בשיכונים החדשים, שם נולדו חלק מילדיי שיחיו.
אחר כך בהוראת הרבי עברנו לרמלה שם כיהן בעלי כרב . הייתה זו תקופה לא פשוטה, יום יום בגשם ובקור הבאנו את הילדים ללמוד בכפר חב"ד והחזרנו אותם עם סיום הלימודים .המשימה לא היתה קלה אבל ב"ה הבנות לקחו חלק בשליחות שלנו ברמלה, הם ניהלו "מסיבות שבת" לילדי השכנים. איתם נשארנו בקשר גם לאחר שחזרנו לגור בכפר חב"ד.
מילון
מלאחמלאח הוא שמו של הרובע היהודי בערי מרוקו (שם המקביל למושג "גטו" בקרב עדות אשכנז)....קיימות מספר סברות לגבי מקור השם "מלאח". סברה מקובלת אחת היא שהשם "מלאח" נובע מכך שהרובע היהודי הנפרד הראשון, שהוקם בעיר פאס, שכן בקרבת ביצות מלח. סברה אחרת היא שהיהודים הרבו באופן מסורתי לסחור במלח ולכן הרובע בו גרו נקרא "אל-מלאח". יש מקורות סותרים ולכן אין יודעים בביטחון את מקור השם.
מסיבות שבת
הינו שם מושג חבד"י פעילות שמקיימים חסידי חב"ד בשבת, למסיבות שבת ישנם גווני ביטוי רבים כל הפעילויות סביב נושאים המחזקים מסורת וזהות יהודית. התוכנית מיועדת לכל ילדי ישראל.