מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

הייתי ציוני והיה חשוב לי לחיות בארץ

איתי וסבא קלוד
סבא קלוד בבר מצווה
סיפורו של סבא קלוד

סבא שלי, קלוד ניסים נורברט אלן לאלום, נולד בשנת 1947 ברבאט עיר הבירה של מרוקו.משפחתו הגיעה לרבאט מעיירה בשם סטיף הממוקמת בהרי אלג'יר, מאחר ואביו )הסבא רבא שלי, יונה לאלום, מונה מטעם ממשלת צרפת ששלטה בתקופה זו באלג'יר, להדריך את מפקחי המיסוי.

 
כשהיה בן שבע חזרה משפחתו לאלג'יר ובעקבות המלחמה בין צרפת לאלג'יר היגרה כל משפחתו בשנת 1962 לפריז שבצרפת. כעבור שנה עברו לעיר טולוז שם סיים את לימודיו, ושב להתגורר בפריז.

בשנת 1970 קלוד נישא לשנטל, בשנת 1972 נולד אבי, נתנאל, ובשנת 1974 נולדה דודתי אווה.באוגוסט 1975 כהמשך ישיר לפעילותו בתנועת הנוער הציונית הדאג', הוא ומשפחתו עלו לארץ להתגורר בירושלים.

 
שאלתי את סבא: למה פתאום החלטת לעלות לארץ?"רציתי לגור בארץ ישראל. הרגשתי שזו המדינה שלי. הייתי ציוני והיה חשוב לי לחיות בארץ. בשנה הראשונה גרנו בתלפיות, אח"כ עברנו לגילה- שכונה בדרום ירושלים ומשם עברנו לשכונת נחלאות במרכז העיר."
בארץ, המשיך בפעילותו הציונית והשתלב בסוכנות היהודית. בשנת 1988 נשלח להיות מנהל הסוכנות היהודית בפריז.
 
שאלתי, מה עשית שם בתור ראש הסוכנות?"ארגנתי את הקהילה היהודית. ארגנתי פסטיבלים עבדתי עם נשיא צרפת בכל מה שקשור לחיזוק הקשרים בין הקהילה היהודית וממשלת צרפת. העלנו יהודית לארץ ישראל, לפעמים היו טיסות שלמות של העולים ולפעמים היו טיסות מעורבות. ממשלת ישראל מימנה כמעט את כל ההוצאות. הגיעו לפעמים אנשים, לא יהודים שרצו להתגייר ולעלות לישראל. הם היו צריכים לעבור מבחנים ותהליך גיור. שלחתי אותם לרב".
בשנת 2002 נפטרה אשתו שנטל בפריז ולאחר מכן  הוא התחתן עם סבתי מארי לקה. הם חזרו לארץ בשנת 2007 ומאז הם מתגוררים ביפו.
 
סיפורים מעניינים שסבא סיפר לי
תהלוכת ניצחון הכוחות האלג'יריים וההגירה לצרפת:
"באלג'יר היו כוחות צרפתיים. הייתה מלחמה בין הערבים האלג'יריים ובין הצרפתים. המקומיים ניצחו והצרפתים נאלצו לעזוב את אלג'יר. אנחנו היינו מאד מיודדים עם השכנים שלנו הערבים. ביום הניצחון הערבים עשו תהלוכה מאד גדולה בעיר שלנו. בתקופה הזו כמעט ולא נשארו צרפתים באלג'יר, היה רוב גדול של ערבים. בזמן התהלוכה היינו בחצר של הבית. התהלוכה עברה דרכינו ובראשה עמד חייל ולוחם מאד ידוע של הכוחות שנלחמו בצרפתים. הסתבר שהוא היה נהג המונית של אבא שלי שהביא אותו ממקום למקום לצורך העבודה שלי. לכולם היו רובים, הם ירו משמחה ואותו איש שהלך בראש התהלוכה לקח בידיו את דן, האח שלי הקטן, שהיה בערך בן שנתיים והמשיך אתו בלעדינו. אנחנו כמובן מאד דאגנו ורק מאוחר ביותר ערב של אותו היום הוא החזיר את דן הביתה.
אחרי כמה ימים אבא שלי החליט שלא ניתן יותר להישאר באלג'יר ושנעבור לצרפת. הערבים לא רצו שנעזוב. היינו מיודדים איתם ובקשר מאד טוב. אבא שלי רצה שנעזוב אך היה צריך לעשות זאת בלי שידעו שאנחנו עוזבים. כיוון שהיה זה חודש אוגוסט אבא שלי סיפר לכולם שאנחנו נוסעים לחופשה בצרפת וזה
נשמע הגיוני. אני, קלוד ווליאם וגיטו – האחים הגדולים, נסענו עם אבא שלי ל"חופשה" בפריז. בבית נשארוהאחים הקטנים ומאמי ג'סמין. הגענו לפריז וחיפשנו דירה. כמה ימים אח"כ אבי, פאפי יונה, חזר ולקח את מאמי ג'סמין והאחים הקטנים.
השארנו את כל הרכוש באלג'יר. השארנו את הבית כמו שהוא. עם הכל, הכלים, הריהוט והכביסה על החבל כאילו יצאנו לרגע ומיד חוזרים…"
חזרת מאז? השכנים זיהו אתך?"כן, חזרתי אחרי הרבה שנים. השכנים לא זיהו אותי. גרנו בסטיף, בבית של סבא שלי – רבי ניסים לאלום. שם גדלתי כשהגעתי לשם מצאתי את הבית ופגשתי מישהו שגר שם שאמר שהוא מכיר מישהו שהכיראת רבי ניסים שהיה הרב של סטיף והוא קבור שם".
 
 
הבר מצווה 
תמונה 1
 
"כשהייתי בן 13, בתקופת הבר מצווה נרשמתי לקבוצת כדורגל מאורגנת ומקצועית של העיר והייתי משחק באופן קבוע. הייתי שחקן בהתקפה. חלוץ מרכזי והייתי מבקיע גולים. בגמר הליגה המשחק הכי משמעותי היה נגד קבוצה משכונה אחרת. ניצחנו. המאמן שלנו היה שחקן אמיתי של קבוצת הכדורגל המקצועית של העיר סטיף.אחד מהשחקנים של סטיף בקבוצה הבוגרת שיחק מאוחר יותר בנבחרת הכדורגל של צרפת.קראו לו "מקלופי".
בגיל 13 חגגתי בר מצווה בבית עם כל המשפחה. כל בני הדודים מחוץ לסטיף באו לחגוג איתי. ביום הראשון לקחנו כבש והעמדנו אותו שלם "על האש". סבא שלי היה הרב של סטיף והוא ידע לשחוט שחיטה כשרה".
למה עשיתם זאת?"זו הייתה מסורת. זה היה בערב הבר מצווה. אח"כ אני וכל הבני דודנים הסתפרנו. הגיע ספר שסיפר את כולנו. זה היה חלק ממסורת חגיגית בר המצווה. בתום התספורת החלה ארוחת ערב גדולה, שכללה את הקוסקוס, האוכל המסורתי. הגיעו אורחים. אכלו שתו וחגגנו עם מוזיקה. הבית שלנו היה מאד גדול. הגיעו כל השכנים לחגוג אתנו.  קבלתי מתנות שונות: שעון, טבעת, ספר, כיפה, טלית.
"למחרת המסיבה עליתי לתורה בבית הכנסת. חזרנו הביתה בתהלוכה, לבשנו בגד ים והלכנו לאגם להתרחץ. זה היה חלק מיום החגיגה של הבר מצווה. אני הייתי הנכד הבכור בין כולם. סדר האחים של סבא שלי: ניסים, אלום,פוטורנה, שלום, יונה, בנימין, אלי, רוזה לי, רוזט. אני קרוי על שם רבי ניסים לאלום. יש לנו מנהג משפחתי כל בן בכור נקרא על שם הסבא שלו. השמות המשפחתיים הם יונה וניסים.
 
יש לך סיפור ממרוקו שאתה זוכר?אני זוכר שאימא שלי נפטרה. חזרנו לסטיף והתגוררנו בבית הגדול של סבא שלי עם הבני דודים. בסוף כולם הגיעו לצרפת ואנחנו בקשר.
אתה זוכר חבר שהיה לך קשה לעזוב?אני זוכר חברים שאח"כ פגשתי בפריז. חברים שלמדו איתי יחד בסטיף ואח"כ היינו נפגשים בבית הכנסת בפריז. בית כנסת גדול בשם טורנל.  tournell . ביום האחרון של פסח היינו יוצאים לשדות בפרברי סטיף. היינו קוטפים שיבולים מניחים על השולחן קונים המון עוגות מרצפנים וממתקים ומניעים ליד- אותם היינו אוכלים בערבבפסח לא אכלנו לחם אז בצאת החג היינו חוגגים עם מאכלי לחם ועוגות והרבה חלב.
 
סבא מספר לי, על השכונה בה גדל ברבאטרבאט גרתי בלב העיר ליד תחנת הרכבת ובאלג'יר גרתי בשכונת "לוי". cite levi לוי הזה היהב חקלאי צרפתי שהגיע לסטיף ובנה שכונה חדשה וקראו אותה על שמו. חוץ מללכת לבית הספר וללמוד היינו משחקים כדורגל במגרש מאולתר. היו שחקנים צעירים ילדים נוצרים ערבים ויהודים והיינו משחקים יחד. את הקורות של השערים עשינו מהתיקים. היינו משחקים הרבה. באזור בו גרנו, בחורף היה קר וחם בקיץ. היה שלג בחורף ומאד מאד קר. לפעמים לא ניתן היה לצאת החוצה. סטיף ממוקמת בהרים בגובה של 800 מטר. בחורף נהגנו לשחק בשלג, היינו עושים בובות שלג ונשארים בבית ליד האח ומבעירים אש.
 
תמונה 2
 
תשע"ו

מילון

סוכנות יהודית
פעלה הסוכנות היהודית למען השבתם הביתה של למעלה מ-3,000,000 עולים,

ציטוטים

”הרגשתי שזו המדינה שלי. הייתי ציוני והיה חשוב לי לחיות בארץ.“

הקשר הרב דורי