מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

הייתי הקטנה והמפונקת

אני וסבתא
סבתא מחזיקה את הדרכון שלה

עליתי לארץ בגיל 31 עם בעלי ג'רר. בהתחלה גרנו ביהוד בקוטג', אחריי שלוש שנים נסענו לאפריקה לזאיר. עכשיו זאיר היא רפובליקה דמוקרטית של קונגו. חיינו שם חמש שנים ואז חזרנו לארץ.
 
אחריי שנפטר פפי ג'רר, באוקטובר 1989, אני ובני הלכנו לגור בבת ים ועד היום אני גרה שם. הבן שלי הקים משפחה יפה ואני אוהבת להיות עם ארבעת הנכדים שלי המהממים. הם בני 16, 14, ותאומים בני 10.
 
בפריז הייתי בגן ילדים ואז הלכתי לבית ספר עד גיל 10 ואחר כך לתיכון. אחרי התיכון למדתי חשבון ולהיות פקידה. בבית הספר ובקולג' לא היה בנים ובנות באותה כיתה. בית ספר היה נפרד לבנות ולבנים. זה לא היה בית ספר יהודי, זה היה בית ספר רגיל. לבנים המורות היו קשוחות ושם אנחנו היינו צריכות להיות מנומסות.
 
היו לי שני אחים יותר גדולים ממני, ואבא שלי היה עושה הכול בשבילי. הייתי הילדה הכי קטנה, וקצת מפונקת. כל מה שבא לי הייתי מקבלת מאבא שלי, הוא היה עושה מה שאני רוצה. כשהייתי ילדה, כמה שנים הייתי הולכת למחנה קיץ, היינו מטיילים עם חברים בחופש הגדול, וזה היה כיף. ראינו דברים ולמדנו הרבה דברים. כל ערב היינו משחקים ליד האש. כשהייתי יותר גדולה, בגיל 12, הייתי הולכת לראות את המשפחה שלי באיטליה והיינו עושים שמה חפלות והיה כיף מאוד עם המשפחה. עכשיו אנחנו עושים חגיגות עם הבן שלי ועם המשפחה וזה כיף.

מילון

זאיר
מדינה במרכז אפריקה

ציטוטים

”כיף לי - אנחנו עושים חגיגות עם הבן שלי ועם המשפחה“

הקשר הרב דורי