מאגר סיפורי מורשת

"בית הספר של ברכה" 

סבתא נולדה בשנת 1946 בטבריה, בשכונת שיכון עובדים. היא למדה בבית הספר שנקרא זרם העובדים אבל כולם קראו לבית הספר על שם המנהלת "בית הספר של ברכה". מידי בוקר כל התלמידים מכיתות א'-ח' היו מסתדרים בטורים ישרים, כל כיתה במקום הקבוע שלה.

 

הטקס התחיל בשירת המנון בית הספר: "בהרים כבר השמש מלהטת ובעמק עוד נוצץ הטל אנו אוהבים אותך מולדת בשמחה בגיל ובעמל ממורדות הלבנון עד ים המלח נעבוד אותך…". לאחר שירת ההמנון היו קוראים פרק קצר מתוך תהילים. המנהלת היתה מודיעה את כל ההודעות, למשל לאיזה סרט מותר ללכת ולאיזה אסור. ידענו שהמנהלת שולחת "מרגלים" לבית הקולנוע. באחת הפעמים, אבא של סבתא לקח אותה לסרט "שמשון ודלילה". למחרת המנהלת הענישה את סבתא ואסרה עליה ללכת לסרטים במשך שנה שלמה. המנהלת גם קבעה באיזה שעה כל תלמיד הולך הביתה לישון, למשל: תלמידי כיתות א'-ב'-שש וחצי. המנהלת בעצמה היתה הולכת ברחובות השכונה וכשהילדים היו רואים אותה הם היו רצים הביתה. 

 

משחקים של פעם 

כשסבתא היתה ילדה לא היו מחשבים, אייפון, טלוויזיה…היה רק רדיו. לכן כל הילדים של השכונה היו משחקים בחוץ משעה ארבע עד שהיו הולכים לישון. הם שיחקו במחניים, עמודו, קלאס, 5 אבנים, גולות, קלפים של מקומות בעולם, החלפת בולים, שלום אדוני המלך, ועוד. 

 

בחרנו לספר על הקשר הרב דורי בין סבתא וסבא לבין הסבא של סבא. אני דור תשיעי בישראל מצד אמי. ההתחלה מצפת שנחשבה בירת הגליל, הרב עזרא חיים הכהן היה הסבא של סבא שלי, חי בצפת והיה מקובל, ידוע ומפורסם. לכן, הוא נשלח מטעם הקהילה היהודית בישראל ובצפת לארצות באסיה כדי שליהודים בגולה יהיה קשר עם ישראל וכדי לאסוף כספים ולחלק אותם לעניי צפת, אלו "כספי חלוקה". הרב נשא עימו איגרת הנקראת "איגרת שד"ר" שפירושו שליח דרבנן . על האיגרת חתומים רבנים רבים בחותמם. הרב עזרא חיים הכהן הגיע במסעו לארצות רחוקות מאוד, להודו, סינגפור, עדן, בומבי, קוגן פונא ושנחאי.