מאגר סיפורי מורשת

אני לא באמת עזבתי את הצופים, אני בעצם הייתי איתם גם בצבא. 

כל השכבה שלנו בצופים הלכה ביחד לנח"ל (נוער חלוצי לוחם). השירות שלנו היה שונה משדל שאר החיילים. 

בתקופה הראשונה היינו בקיבוץ ויתק והלכתי לעבוד בבית הספר, אני טיפלתי בילדים הרבה מאד זמן. 

יום אחד, באו ואמרו לנו – אתם נבחרתם כגרעין שיקים היאחזות נח"ל (היאחזות זה כמו קיבוץ צעיר, ישוב שאמור להפוך להיות קיבוץ בהמשך). 

 

היאחזות הנח"ל הייתה ברמת הגולן וקראו לה נוטרה. בשעות הערב הגענו למקום ומה שראינו זה רק כמה צריפים. העבודה שלי הייתה להיות תצפיתנית. אני בעצם ישבתי על חומה מחול, הייתה לי מחברת ומשקפת והייתי כותבת מה אני רואה.  יצחק רבין מדי פעם היה בא לראות איך אנחנו מתקדמים. פעם אחת אפילו שרנו ורקדנו איתו. כמה פעמים קרה שחיילים סוריים ירו עלינו מרמת הגולן והיינו צריכים לקפוץ מהרכב ולהשכב על החול.

 

יום אחד מישהו מהממשלה ואמר שהממשלה החליטה שאי אפשר להקים פה קיבוץ. הוא אמר שנצטרך לעזוב וממש בכינו, כי מאוד אהבנו את המקום שהיה כמו הבית שלנו ותכננו להישאר שם גם אחרי הצבא. מאוד הצטערנו אבל זאת הייתה ההחלטה הסופית ובסוף עזבנו.

"היאחזות נח"ל היא יישוב, שהוקם באזור שבשליטת מדינת ישראל, באמצעות חיילים המשרתים בחיל הנח"ל ועל-פי החלטה של ממשלת ישראל. פעילות זו, של קידום ההתיישבות היהודית ברחבי ארץ ישראל, הייתה בעבר בין תפקידיו העיקריים של הנח"ל. ההיאחזות הייתה למעשה שילוב של יחידה צבאית ויישוב אזרחי המתפרנס בעיקר מחקלאות ומנהל חיי קהילה כבסיס ליישוב עתידי. על פי עיקרון זה, החיילים והחיילות עובדים בהיאחזות ושומרים עליה עד שמחליטה המדינה על הקמת יישוב אזרחי במקומה". ויקיפדיה

תשע"ו