מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

הטלאי הצהוב

זה הטלאי הצהוב של היהודים
יהודיה בברלין עם טלאי צהוב
סבתא מספרת על חמותה

 
שמי חני קוניאק, אני נשואה לנחמן קוניאק ובחרתי לכתוב על  הטלאי הצהוב של חמתי – קוניאק רחל.
חמתי רחל הייתה ניצולת השואה שחיה בגטו במחנה כפייה. היא לא דיברה הרבה והזיכרון שלי אותה הוא של אשה מאד מופנמת, שלא מבטאת רגשות, ושכל מה שעניין אותה זה בנה שדאגה לו כל הזמן.
כשנכנסתי למשפחתם הבחנתי בסגירות שלה, אבל לא התעמקתי יותר מדי מאחר וסבא יצחק סיפר על משפחתו שאיבד. כשהתחילה המלחמה הוא גויס לצבא הרוסי וילדיו הספיקו לכתוב לו מכתבים לימים לכשהסתיימה המלחמה הוא חזר לעירו רוזיץ' ואז נודע לו שכל משפחתו נהרגה.
השיחות איתו היו מעניינות מאד. הוא דיבר ותיאר את בית הוריו אחיו ואחיותיו, שנספו בשואה למעט אחות אחת, שמה מלכה דיכטר – אימא של ח"כ אבי  דיכטר.
 
כשהתחתנו, בעלי ואני, ונולדו הילדים הרגשנו ניצחון על כך שניצחנו, מאחר וגם אני בת לניצולי השואה.
אבי איבד את כל משפחתו – הורים אחים ואחיות – וגם אימי נותרה יתומה חסרת משפחה.
בערוב ימיה סבתא רחל קוניאק לקתה בדמנסיה והתחילה לדבר ולספר על חייה בעבר על מחנה הכפייה שעבדה בו בפרך והכי חשוב על זה שלקחו לה את שני ילדיה שהיו קטנים, והם כנראה רעבים וצמאים והיא בתור אימא חייבת לדאוג להם .
היום אני מבינה שזה העיק אליה כל החיים וחבל שלא דיברה ולא שיתפה אף אחד.
אחרי שהיא נפטרה אנו מנסים לאמת את דבריה – אם זה נכון, ואין לנו את מי לשאול כי בעלי נולד וגדל כל חייו בלי לדעת מה עבר על אמו מאחר והיא רצתה הגנה עליו.
 
העשרה
הטלאי הצהוב: "הטלאי הצהוב הוא צורת מגן דוד מבד צהוב, ידוע בעיקר כסימן מזהה ואות קלון. בשטחי הכיבוש של גרמניה הנאצית בתקופת השואה, חייבו השלטונות את היהודים לשאת אותו על בגדיהם. הטלאי הצהוב הונהג כסימן מזהה ליהודים על ידי שלטונות האסלאם והנצרות בימי הביניים, כחלק מחקיקה אנטי יהודית והשפלה אנטישמית". ויקיפדיה
 
תשע"ו, 2016

מילון

כפייה
להכריח מישהו לעשות משהו כנגד רצונו או במילים אחרות אילוץ

ציטוטים

”תמיד לדאוג לסובבים אותך ולמי שקרוב לך“

הקשר הרב דורי