מאגר סיפורי מורשת

הטיול חסר אחריות  לכנרת שבנס נגמר בטוב…

הקשר הרב דורי של: ולדימיר צורמן ויונתן אגוזי. בית הספר היסודי מבוא הגליל.

רקע על חיי סבא גרא אגוזי

שמי גרא אגוזי, סבא של יונתן. אני יליד שנת 1942 נולדתי באיילת השחר. הורי עלו לארץ בשנת 1937, מגרמניה.

כשנולדתי, לא היה בית יולדות והמיילד היה מקיבוץ איילת השחר. מדינת ישראל עדיין לא הייתה קיימת, לכן בתעודת הלידה שלי נכתב – שאני יליד פלסטין.

בבגרותי עבדתי במקומות ועבודות שונות באינסטלציה וכרועה צאן. בשנת שישים התגייסתי לצבא – לחיל הצנחנים, שירתתי בצבא שנתיים וחצי. אחרי השחרור יצאתי לשנת חופש להולנד. בשנת 1967 פרצה מלחמת ששת הימים, כמובן  שחזרתי והתגייסתי ליחידה. לאחר המלחמה הייתי נהג משאית ב"קואופרטיב הגליל העליון" – 45 שנה. כיום אני פנסיונר ונהג טיולי ג'יפים.

סבא גוזז את צמר כבשה

זכרונות ילדות של סבא גרא

1950- כשהייתי בכיתה ה' המורה לטבע החליט לצאת לטיול. המורה לטבע ששמו – ישראל שליט, הגה רעיון לטייל לכנרת מכיוון שהיה יום יפה והתאים מאוד לטיול אך, הוא לא ידע – שהכנרת לא כל – כך קרובה, לקיבוץ איילת השחר.

"יצאנו לדרך ללא מים"

יצאנו  לטיול, יצאנו לדרך ללא מים, ללא עזרה ראשונה וללא שום ידיעה על המסלול ומה כדאי לקחת לטיול כזה. לא היה מישהו שידע את הדרך באופן מדויק. כך יצאנו – כשבלכתנו בבוקר, מזג האוויר היה נאה, לא חם ולא קר ובהגיענו לקיבוץ עמיעד מזג האוויר התחיל להיות מאוד חם… לא היו לנו לא מים, לא אוכל ולא  הייתה עזרה ראשונה.

התחלנו לרדת לכיוון הכנרת כי חשבנו שהיא קרובה ושם במים יהיה פחות חם.. אך, חלק מהילדים כבר התחילו להתייבש. ניסינו ליצור קשר עם הקיבוץ, מאחר ולא היו קווי טלפונים של היום ולא היו אמצעי תקשורת חיפשנו מקום מוצל ומצאנו  מקום להסתתר מפני השמש ליד הכנרת.

בסוף, הצלחנו ליצור קשר עם הקיבוץ ובאו לקחת אותנו חזרה לאיילת השחר. עשו זאת בשלוש הסעות והגענו סוף, סוף הביתה. אומנם הגענו בשלום אך לא היינו מרוצים. כיום, אי אפשר היה לעשות דבר כזה – לצאת לטיול ללא אישורים, מזון ועזרה ראשונה.. מכיוון שזה לא היה בטיחותי, לא היה ליווי כמו שצריך ומזג האוויר לא התאים לטיול כזה. במקרים כאלה צריך רישיון לטיול עם ילדים ולבדוק שהמינימום בו הצטיידו תהיה עזרה ראשונה ומים.

הזוית האישית

הקשר הרב דורי של סבא ולדימיר צורמן ויונתן אגוזי. בית הספר היסודי מבוא הגליל.