מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בירושלים בתחילת מלחמת העולם השנייה.

בתקופה זו הייתה האפלה בשל המלחמה. לא היה חשמל, ובחלקים גדולים של העיר גם לא היו מים.

הארנו את הבית באמצעות עששית, ומים שאבנו מהבור שהיה בחצר הגדולה. אני עוד זוכרת את עצמי שואבת מים מהבור.

תנור גז לא היה לנו, אז בישלנו על פתיליות. גם מכונת כביסה לא הייתה, ולכן אמי עשתה 'יום כביסה' מיוחד. ביום הזה מילאנו דוד גדול במים והרתחנו את המים על גבי הפרימוס שאמא הדליקה. זה היה יום עבודה קשה. באותו יום, לא קיבלנו ארוחה מבושלת, אלא אכלנו רק כריכים.

בתקופת ילדותי הבריטים שלטו בארץ.

חיי היהודים היו קשים, ולכן הם הקימו מחתרות כדי להגן על עצמם מפני הבריטים והערבים.

המלחמה השלישית שפגשתי, היא מלחמת ששת הימים. גרנו אז בכפר מימון, שם היינו בשליחות הרבי, וכבר היו לנו שני ילדים בני חמש ושלוש.

בחסדי ה' היו הרבה ניסים ונפלאות, וב"ה היה ניצחון גדול ליהודים.

המלחמה הבאה בתור הייתה מלחמת יום הכיפורים. כבר היו לנו שבעה ילדים.

לאחר המלחמה הרבי הורה לנו לעבור לכפר חב"ד.

אחרי שגרנו שנה בכפר חב"ד, בשנת תשל"ו, נסעתי אל הרבי בפעם הראשונה.

השהייה אצל הרבי הייתה נפלאה. היו הרבה קירובים מהרבי אל בעלי ואלי.

כשגרנו בכפר, המשכנו, בעלי ואני, לעסוק בהוראה. בעלי היה מורה ומנהל בבתי ספר חב"ד, ואני הייתי מורה בתיכון שבכפר חב"ד ב.

לאחר כמה שנים, על פי הוראת הרבי, ניהלתי את תיכון בית חנה שבנחלת הר חב"ד.

ב"ה, הילדים גדלו, וכמעט כולם שלוחי הרבי בארץ ובעולם. ב"ה שזכיתי, שגם הרבה מנכדי שלוחים של הרבי.

הקשר שלי לרבי

אחרי מספר שנים של הוראה בכפר חב"ד, הרבי שלח אותי לנהל את תיכון בית חנה, שבנחלת

הר-חב"ד, קרית מלאכי.

ראיתי בזאת השגחה פרטית מוחשית. הרגשתי כל הזמן שהרבי ממש מחזיק בידי, מוביל אותי, וב"ה הייתה הצלחה רבה.

אני מאד מתגעגעת לתקופה שההדרכות היו גלויות, ואנחנו מחכים בכיליון עיניים לגאולה האמיתית והשלימה.

חפץ יקר לליבי

סבתי, אם אבי, ניצולת שואה, עלתה לארץ כאשר הייתי בת שמונה.

בחודש אייר, בשנה בה מלאו לי 10, סבתי קראה לי ונתנה לי מתנה – טבעת זהב.

היא אמרה לי שהיא רצתה לתת לי את הטבעת לבת-מצוה שלי, אבל כיון שהיא מרגישה שהיא לא תחיה עד אז, לכן היא נותנת לי אותה כבר עכשיו.

יומיים אחרי שקבלתי את הטבעת — סבתי נפטרה.

הטבעת הייתה גדולה עלי, ולכן אמי שמרה אותה עד שנהייתי בת-מצוה.

האותיות שחרוטות על הטבעת, H E, הן ראשי התיבות של שמה הפרטי ושם משפחתה של דודתי (אסתר הולצמן) שנספתה בשואה, ואחת מנכדותי נושאת את שמה.

הטבעת מאד יקרה לי, כי תמיד היא מזכירה לי את האנשים היקרים ממשפחתי.

אני תפילה שגם הדורות הבאים ידעו להעריך את הערך הרגשי וההיסטורי של הטבעת.