מאגר סיפורי מורשת

שמי רותי אמסלם, נולדתי בשנת 1956. נולדתי בארץ ישראל. היו ויש לי 8 אחים 5 בנות ו-3 בנים.

התחביב שהכי אהבתי בילדותי היה ללכת למתנ"ס לקפוץ ולשחק בחבל ובנוסף לשחק חמש אבנים. הייתי משחקת הרבה בבובות היו לי הרבה בובות, שעשויות מפלסטיק קשיח. בנוסף היה לנו כדור מגרביים. המאכל האהוב שהיה לי בילדותי היה קציצות מטוגנות. כשגדלתי כבר היו לי תחביבים אחרים כמו אהבה לנעליים ותיקים.

 סבתא בצעירותה

למדתי בבית ספר בית יעקוב בית ספר דתי, הוא היה בשכונת מוסררה בירושלים. סיימתי את לימודי בכיתה י. מתקופת הילדות החברים שהיו לי הם תקווה, אסתר, עליזה, דולי ואיריס והיו עוד חברים.

החלטתי לספר על חתונתי אז ככה: כשהכרתי את סבא הייתי מאוד צעירה בת 18, הכרנו בדיסקוטק בעיר ירושלים ולא הכירו בינינו. סבא ואני נולדנו בארץ (צברים) וההורים שלנו מפרס וממרוקו. ההורים שלי מפרס וההורים של סבא ממרוקו.

היה נהוג להתחתן (בתוך המשפחה) בני דודים ובנות דודות כי זה היה נותן ביטחון להורים שהמשפחות מכירות אחת את השנייה טוב ,למרות שאנחנו לא קרובי משפחה. היינו המון מטיילים ביחד מבלים במועדונים קולנוע ומסיבות. המקומות המיוחדים שהיינו בהם היו הכותל והעיר העתיקה. אהבתי בסבא שהוא היה: גלטנמן, מנהיג, נדיב, לב טוב, אחראי ויפה. כשההורים של סבא וההורים שלי נפגשו זה היה נקרא מפגש הכרות ואז התארסנו. אני מאוד התרגשתי זה היה יום ממש משמח שלי.

הזוית האישית

סבתא: המילים ילדות ונעורים מעוררות בי געגוע. זו הייתה חוויה משמחת מאוד, חוויה לשבת עם נכדתי ולעלות את כל הזיכרונות כשהייתי צעירה. עשיתי את זה עם הבנות שלי, אך עם הנכדה ההתרגשות חזקה יותר.

הנכדה נופר: היה לי לכבוד לראיין את סבתא למדתי על המורשת של משפחתי המון. בשמחה הייתי עושה את זה עם נכדתי בעוד 49 שנה בגיל 60 תודה לך סבתא שחשפת בפניי את ההיסטוריה שלך. בהמון אהבה נופר.